מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

עָבַר הַקָּיִץ...

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

ד


עָבַר הַקָּיִץ. כְּבָר כִּלָּה הָאִכָּר

אֶת כָּל עֲבוֹדָתוֹ בַּשָּׂדֶה, בַּכִּכָּר.

כְּבָר הִשְׁלִיךְ אֶל פִּנָּה חֶרְמֵשׁוֹ, מַגָּלוֹ,

וּבְגָרְנוֹ הוּא יָמֹד שְׁלוּמַת עֲמָלוֹ

וּבְגַאֲוָה הוּא נוֹשֵׂא עַיִן מְלֵאָה עֲלִיצוּת

אֶל רֹאשׁ הָעֲרֵמָה, פְּרִי עָמָל וַחֲרִיצוּת.

גַּם נַחְנוּ נֶאֱסֹף הַיּוֹם לְבֶן-גָּרְנֵנוּ

אֶת תְּבוּאַת שָׂדֵנוּ, אֶת פְּרִי עֲמָלֵנוּ,

וּלְעֵינֵי הוֹרֵינוּ הַשְּׁעָרִים נָמֹדָּה,

מָצָאנוּ בַּקַּיִץ הַהוּא בַּעֲבוֹדָה.

יִרְאוּ: גַּם אָנוּ חָרַשְׁנוּ, זָרָעְנוּ,

וּבְרִנָּה קָצַרְנוּ וַאֲלֻמּוֹת נָשָׂאנוּ,

אַחֲרֵי שַׁעֲשׁוּעִים וָרִיק לֹא הָלַכְנוּ,

אַף כִּי יְלָדִים אֲנָחְנוּ.


מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב גַּבֵּנוּ כָפַפְנוּ,

אֶת תּוֹרַת אֵל חַי וְאִמְרָתוֹ שָׁאָפְנוּ.

מִבְּעַד הַחַלּוֹן הַשֶּׁמֶשׁ הֵצִיצָה

וַתִּקְרָא אוֹתָנוּ הַחוּצָה, הַחוּצָה,

הַצִּפּוֹר הַיָּפָה צִפְצְפֶה אֵלֵינוּ:

אֵלַי, יַלְדֵי חֶמֶד, כָּמוֹנִי רַנֵּנוּ!

גַּם עֲצֵי הַפְּרִי הַיְרוֹקִים, הַמְאִירִים,

אֶל צִלָּם קְרָאוּנוּ: לְכוּ רַקְּדוּ כִשְׂעִירִים!

וַאֲנַחְנוּ אִמַּצְנוּ לִבֵּנוּ וַנֵּשֶׁב

וּלְדִבְרֵי מוֹרֵנוּ הִקְשַׁבְנוּ רַב קֶשֶׁב,

לֹא נִפְתָּה לִבֵּנוּ אַחֲרֵי הַצִּפֳּרִים

הַיָּפִים, הַחָפְשִׁים, הַשְּׂמֵחִים וְשָׁרִים,

לֹא פִתּוּ אוֹתָנוּ גַם עֲצֵי הַמְּגָדִים –

אַף כִּי אֲנַחְנוּ יְלָדִים.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

מבין הערפל

מאת יחיאל יוסף לבונטין (פרוזה)

XIX.

השעה היתה מאוחרת, כאשר יצא בירשטיין מבית מישצארין. הירח עמד בחצי-השמים ושלח את קרניו החוורות אל לבנת-השלג, המכסה את כל פני-העיר, את חוצותיה ואת בתיה. עבים קלים, בהירים ושקופים עוברים וטסים על פני תהום הרקיע, טסים, נמסים וכלים. נדמה, כאילו הירח פורח ורץ על פני השמים הרחוקים והאפלים. הכוכבים נוצצים ומזהירים בנגהם הבהיר והזך, הקור חזק מאד, שקט ושלוה מסביב. בכל החוצות השלך הס; מעטים העוברים ברחובות. רובי-החנויות כבר נסגרו, ורק מן הבתים עוד יאירו אורות, מציצים מן החרכים, מתגנבים ויוצאים מבין תריסי-החלונות ומתערבים עם זוהר הירח ועם זיו השלג.

בירשטיין עודנו נשקע במחשבותיו ועודנו נמצא תחת השפעת-הרשמים, שעשו עליו השיחות של מישצארין. זכרונות החיים הרחוקים הללו של עיר מולדתו אחזו בו, והוא הרגיש געגועים להמקום ההוא ולהאנשים ההם, אשר היה בחברתם והשתתף בכל מאוייהם ובכל שאיפותיהם. אנחה עמוקה יצאה מלבו. הוא הביט בתוגה אל כל הדר הטבע אשר מסביבו, חש את השלוה השוררת בשעה הזאת בכל פנות הרחוב ושאף רוח צח ומבריא, אשר השקיט את המית-רגשותיו.

בפנותו ללכת אל רחוב קטן לשוב הביתה, נזכר, כי במקום הזה דר סוחולסקי, ויאמר בלבו לבא אל מעונו, למען מסור לו את הגליונות, ולבקשהו להכין אותם למען שלח אותם למקום הפקידות הראשית. –

כרגע התאמץ להסיר ממנו את ערפלי המחשבות, המתרוצצות בקרבו, ויקרב אל בית-עץ גבה, העומד לצד הרחוב קצה השני. סוחולסקי דר במכפלה השניה של הבית ההוא. בירשטיין לא היה במעונו אבל ידע היטב, כי פה דירתו של סוחולסקי. הוא עלה במעלות העלוטות חושך של מסדרון הדירה; בקושי מצא את הפתח במבוא ודפק על הדלת. רגע חכה אולי מצא איש ויפתח לו את הדלת, אבל אין עונה; חפש את המצלה ולא מצא אותה; אז פתח את הדלת, שלא היתה סגורה, ונכנס אל המטבח של הדירה. החדר היה צר וארוך; התנור הגדול והכירים לקחו את רובו של החדר המואר במנורת-נפש קטנה, הנודפת ריח רע.

נערה צעירה, כבת שלש-עשרה שנה, עמדה בחדר והתעסקה בכביסה. היא הסתכלה בעיני-תמיה אל “האדון” הבא אל הבית הדור בלבושו.

– הבביתו מר דוד סוחולסקי? – שאל את הנערה.

– כן…

– הראיני נא את המעון.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.