מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

האם כנים נחנו?

מאת: אליעזר יפה

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

ואכן ישנם ימי־חזון לעם וישנם ימי־מעשה אף באפס חזון… אשרי העם בהגיעו לימי חזון ומעשה… ואוי לנו! אבוי לנו כיום, כי אָפס חזון, שָבת מעשה!… כי היינו כולנו למתנבאים במחנות, וידינו אָון מלאוּ. אָפס בנו שוקד על דברו לעשותו, ואך ל“מצדיקי הרבים” הפכנו כולנו… אנו – נביאים נחנו, ובנו ידבר ה', ויצוונו אל עמו, אך לא אלינו עצמנו… אנו טליתות שכּוּלן תכלת, פטורים ממצוות הננו; ואך לרועי צאן־עמו שׂמנוּ נִצְחֵנוּ, ואת השרביט והמטה נתן בידינוּ…

הלא כה דברינו כל הימים: תחיה תהיה לעמנו בארצו!… ואף על דרך התחיה ידענו להתנבאות לאמור: בעבודתנו נחיה, ביצירתנו ניווצר!… ואף אמנם נכונה היא זאת הדרך, ואין בלתה; אך האם כנים גם אנחנו עליה?.. לא! כי שקר נשקר כל הימים! זנה נזנה אל פרי עמל זולתנו; ועמל כפּי יוצרינו אנו יתגולל באין דורש; ואזלה יד יוצרנו באין דורש ליצירתו! ואֵי יצירתנו, ומאַין תבוא תחיתנו?.. ואמנו: ארצנו, לא בכספּנו נקננה, כי בעבודתנו נזכה בה ותקום לנו; ואולם מהי העבודה הזאת אשר נדגול בשמה, ונכביר מלים עליה, עד כדי הלאוֹת אלוהים ואנשים?… תהיה לנו העבודה כאליל, לקרוא בשמו ולהשתחוות לו, ורוח חיים אין בו; או באמנה היתה העבודה לנשמת אפּנוּ: ועבדנו וחיינו?

ואם אמרנו כי באין עבודה עברית אין משק עברי, האם הורינו כי יהיה משק עברי, ואנו נשפיק בתוצרת לא עברית ואף גם לא ארצית?… הוי, כל ממללי הרברבן!… מהו הלחם אשר אתם אוכלים?… ומהי החמאה והשמנת והחלב, והביצים והגבינה והירק, והדגים והבשר? ונעליכם ובגדיכם מה המה? המעמל כפּי אחיכם העברים הוא?… אם לא כן הוא, כי עתה דומו בבשתכם, ואל תפצחו פה על קטיף לא־עברי בפתח־תקוה!… אל תטבילו את זולתכם, ובידיכם השרץ!… ומכירת שטחי הכרובית לערבים בגני האכרים בבן־שמן,1 במה היא שונה מקטיף תפוּחי זהב בפרדסים; וקנית חלב ממשק לא־עברי במה היא טובה ממכירת תפוחי זהב על העץ ללא־עברים בפרדס?… ואיך נצפה כי ישמעו לנו ולחזון העבודה העברית, ואנו אך כנביאי־שקר נתנבא… כי נביאי האמת הן ישקדו על דבריהם לעשותם, ונביאי השקר אך לזולתם יטיפו אמרם…

ואין לי צורך לאמור, כי לא ללמד סניגוריה על פרדסני פתח־תקוה באתי בזה. הללו כבדי לב המה בעשותם עבודתם זרה, ואף במסרם את פרי פרדסיהם לזרים. – ואנו אמרנו כי בחטא גלותנו גלינו מן העבודה ונשכח את עונג עמל הכפים ומתקו; אך הן ל“סוחרי המדינות” נהיינו בגולה… והנה בשובנו לארצנו, ונמצאנו ריקים מכל! את העבודה השכיחתנו הגלות; ואת המסחר? כנראה לא למדנו כלל. אנו רק “פדלרים” נחנו… לא יהודים סוחרים בארץ הזאת את שכנותיה דמשק ובירות וערי מצרים והלאה. לא הם יסחרו על ארץ רבה. היהודים אך חנונים, סרסורים ומוכרי גזוז המה… ופועלינו? כמה הם מאתנו אשר ימַצו את היסוד שבנצח העבודה, ותהי לנשמת אפיהם; וכמה הם אשר רק על התפארת שבמלכות העבודה יתרפקון, או את החסד שבגבורתה יבקשו למו?… והמעטים בנו, העובדים ויוצרים בארץ אבותינו זו, אם על תלמי השדה ואם בסדנאות העיר, היוכלו וחיו בעבודתם, ומספרם גם ירב, בעת אשר לא יהיה דורש לתוצאת העובדים האלה?… ובכן, אנחנו פה נתמיד בפטפוט הקדוש על דבר תחית עם ישראל בארץ ישראל, אך לא בני ישראל יעבדו עליה ולא הם יסחרוה, ואף הנצר הרך, יצירת העבודה הישראלית המעטה כאן, קמוֹל תיקמל, כי בני ישראל פה לא יאכלו מטובה…. ולאן נגיע איפוא?!…

הרפו־נא מדבר רמות על העבודה והתחיה בה!… אל תשאו את שם העבודה והתחיה לשוא, כל עוד שולחנכם מלא אוכל אשר לא ידים עבריות יצרוהו, וכל עוד בגדיכם ונעליכם לא נעשו בידי עמלים עברים!… נהיה כנים, ואז נחזה חזון ונרב מעשים!…


תרפ"ח (1928)


  1. המכוון הוא למכירת שטח ירקות כשהם מחוברים לקרקע, וכל העבודה והטיפול בירקות האלה במקום עוברים אז לקונים.ואותו הדבר, במכירת הפרי על העץ בפרדסים.  ↩

אליעזר יפה
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

הנפלאות מעיר זידיטשובקא

מאת מרדכי דוד ברנדשטטר (פרוזה)

א.

שיחה ביני ובין בעל בית המלון בזידיטשובקא.

אל העיר זידיטשובקא אשר בקצה ארץ גליציון באתי הפעם לרגלי מסחרי ואאלץ לשבת שם ימים אחדים, כי ביום בואי נפתחו ארבות השמים ומטר סוחף נתך ארצה וברדת הגשם על הארץ יַהפכו דרכי העיר הזאת לבארות בארות חמר עד כי לא יהין איש לעבור בם בסוסיו ועגלתו, והימים ימי החורף; היום הקצר היה לשנה בעיני בעיר הקטנה הזאת, והלילה? – מבתי משחק, בתי מרזח, או בתי משתה לא ידעו אנשי העיר זידיטשובקא, גם בשאר תענוגות בני האדם בעריהם הגדולות לא הסכינו; בבוקר בבוקר יקומו ויצאו לפעלם ולעבודתם והשמש אך יבא ויהי לילה יאספו על מעונתם להתעלס את בני ביתם אצל תנור וכירים, או להשתרע על משכבם ולבקש ענג בזרעות השֵנה; בשעה השביעית בלילה השלך כבר הס בכל חוצות העיר ובשעה השמינית גם אור נר לא יראה עוד מחלונות בתיה. דעת לנבון נקל כי על אפי ועל חמתי היתה לי שבתי בעיר הזאת, מרגע לרגע צפיתי כי יכלא הגשם ואצא מבור שבי זה לחפשי, אך למרות תקותי הזילו שדקים שפעת מימם כאלו לא עמדו בסוד ה' ולא שמעו את שבועתו מהביא עוד מבול מים על הארץ. ויהי היום ואנכי יושב בדד בחדרי ואקלל את יומי בלבבי כי כמעט קצתי בחיי מפני רוע גורלי אשר הסגירני בארץ מדבר זאת, לא מצאתי עוד חפץ בתבל כלה, לא מצאתי חפץ גם בספרי אשר הבאתי אתי, וגם עטי, רעי ומנחמי הנאמן בכל ימי ענותי, גם עטי חדל כבר מתת נחומים לנפש, כי גם להבליג כרגע על עצבי ורגזי ולשפוך שיחי עלי גליון לא יכולתי ביגוני, ובשבתי כה דומם בירכתי חדרי ותפתח הדלת ובעל בית מלוני בא ויגע במזוזה, ותשק ידו למו פיו ויקרא: “ברוך דַיָן אמת!”

“מה זאת?”, שאלתי בבהלה.

“היא נפטרה!”, ענה האיש ויאנח.

“אמך או אשתך מתה אפוא ידידי, המקום ינחמך!”.

“לא, לא”, ענה האיש, “לא אמי ולא אשתי, אבל אם כל עירנו, אם אלפי ישראל, כי הרבנית אשת הרב הקדוש נפטרה והלכה לעולמה!”.

“בעונותינו הרבים!”, קראתי ואאנח ואמר: “אכן יש אלהים במקום הזה ואנכי לא ידעתי! דמיתי כי רק בארות חמר ואגמי רפש וטיט ימצאון בעירכם זאת ולו ידעתי כי גם רב קדוש יושב בה כי אז בקרתיו גם אנכי, אך מי יודע אם נתנני לראות את פני קדשו כי לא חסיד אני”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.