וזאת תשובת רחל לשד“ל וראש דבריה מיוסד על ספר הזהר פרשת בלק דף קצ”ב: ממה דאמרו: בני שעיר ובני פארן דלא בעאן לקבלה, מהאי אנהר לישראל והוסיף עלייהו נהורא וחביבו סגיא
תּוֹרָה תּוֹפַע אוֹרָה מִנִּי כָּל-רוּחַ,
אַךְ טוֹב סַחְרָהּ אֶל כָּל-תּוֹמֵךְ בַּשֵּׁבֶט;
אַךְ אִם הֵשַׁח רֹאשָׁהּ אֶל בּוֹרֵא רוּחַ,
וַיּוֹסֶף זֹהַר לָהּ לִפְנֵי כָּל-שֵׁבֶט.
מַה-זֶּה אֶעֱשֶׂה אֵפוֹא (יָשִׁיב הָרוּחַ)
אִם לֹא-אַשְׁפִּיל עַצְמִי תַּחַת הַשֵּׁבֶט?
אֶל בַּת-שִׁירֵךְ אָשִׁיב מִקֹּצֶר רוּחַ;
אֵדַע כִּי לֹא-אֵבוֹשׁ, אֶשָּׂא הַשֵּׁבֶט.
מָצָאתִי הַפַּעַם נַעַר בֶּן-חָיִל,
לֹא יַחְפֹּץ בַּמֹּהַר, אוֹ אֶשְׁכֹּל כֹּפֶר,
בּוֹחֵר יַחַס כָּשֵׁר מֵהוֹן וָחָיִל.
אַךְ לֹא-רָצוּ הוֹרַי, לֹא-אָבוּ כֹפֶר
לָתֵת בַּקָּשָׁתוֹ; עִם כֹּחַ חַיִל
טָחוּ לִבָּם בַּטִּיחַ וּבְמוֹ-כֹפֶר.
לָזֹאת אָמוֹר אֹמַר (הַסְכֵּת מַה-שִּׂיחַ):
לֹא אֶנָּשֵׂא לָעַד, אַף עִם מָשִׁיחַ.