מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מוֹת הַתַּמּוּז

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

צְאֶינָה וּבְכֶינָה,

בְּנוֹת צִיּוֹן, לַתַּמּוּז,

לַתַּמּוּז הַבָּהִיר, לַתַּמּוּז כִּי מֵת!

הַיָּמִים הַבָּאִים יִהְיוּ יְמֵי עָנָן,

יְמֵי לִקּוּי נְשָׁמוֹת וּסְתָיו בְּלֹא עֵת…


עִם הָנֵץ הַחַמָּה

בַּבֹּקֶר הַבָּהִיר

נַשְׁכִּימָה לַחֹרְשָׁה שֶׁחָשְׁכָה מִשְּׁחוֹר,

לַחֹרְשָׁה הַחֲבוּיָה בַּחֲלוֹמוֹת וְרָזִים,

אֶל בָּמַת הַתַּמּוּז, אֶל בָּמַת הָאוֹר.


מַה מָּחוֹל נָחוּלָה

מִסָּבִיב לַבָּמָה,

מַה מָּחוֹל נָחוּלָה לַתַּמּוּז הַיּוֹם?

נֵימִינָה, נַשְׂמְאִילָה לוֹ שֶׁבַע וָשֶׁבַע,

נִקֹּדָּה, נִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ: שׁוּבָה הֲלוֹם!


נֵימִינָה, נַשְׂמְאִילָה

לוֹ שֶׁבַע וָשֶׁבַע.

אַךְ רֶגֶל יְשָׁרָה – וּלְאַט לְאַט יָד אֶל יָד!

וְנֵצֵא וּנְבַקֵּשׁ הַתַּמּוּז אַיֵּהוּ,

הַנְּעָרִים לְבַד וְהַנְּעָרוֹת לְבַד.


בְּרָאשֵׁי הַדְּרָכִים

בִּקַּשְׁנוּ הַתַּמּוּז, –

עַל אֵם דְּרָכִים שְׁקוּעוֹת בְּשֶׁמֶשׁ וָאוֹר.

הַנּוֹחוֹת לַלֵּבָב בְּשַׁלְוָתָן וְחֻמָּן,

הָאַנְקוֹר שָׁם מַפְלִיג, טוֹבֶלֶת הַדְּרוֹר;


בְּמִשְׁעוֹל צַר נִמְתַּח

בֵּין קָמָה וְקָמָה

זָרוּעַ קִמְשׁוֹנִים וּפֶרֶג הַבָּר,

עַל שְׂפַת מַעְיָנוֹת וּשְׂדוֹת אַגְמוֹן מְרַשְׁרֵשׁ,

בִּמְקוֹם שָׁם סוּף רַעֲנָן וּקְנֵה אָבִיב שָׁר;


לַנַּחַל יָרַדְנוּ,

עָבַרְנוּ בַּבְּקָעוֹת,

בַּשִּׂיחִים, בַּחֲרִיצִים וּבְגֵיא בִּן-עֲדוֹר…

הָרוּחַ הַמְּשַׁטָּה בִּדְשָׁאִים, עֲנֵנוּ!

הַתַּמּוּז רְאִיתֶם – הַקּוֹרֵא, הַתּוֹר?


בִּקַּשְׁנוּ הַתַּמּוּז…

בַּסְּבָךְ בַּשַּׁלֶּכֶת,

בְּיַעֲרוֹת גֹּפֶר, בִּמְסִבּוֹת הָאוּג,

פֶּן יִישַׁן, פֶּן יָנוּם לִקְטָרְתּוֹ שֶׁל אֶרֶז,

לְרֵיחוֹת פִּטְרִיּוֹת מִצְטָּרְפוֹת לְחוּג.


בִּקַּשְׁנוּ הַתַּמּוּז –

וְלֹא מְצָאנוּהוּ!

עָלִינוּ בַּגֶּבַע, יָרַדְנוּ לַגָּיְא,

יָצָאנוּ בְּעִקְבוֹת כָּל רָז וְכָל פֶּלֶא,

כָּל מָקוֹם, אֲשֶׁר אֱלֹהִים חַיִּים בּוֹ.


רָאִינוּ: הַסְּבָךְ

וְהָאֲשֵׁרָה – עֵץ בָּעֵר,

תַּעֲלוּמוֹת הַחֹרְשָׁה – לְמַאֲכָל לָאֵשׁ…

אַךְ שַׁוְעַת אֶפְרוֹחִים שֶׁבִּטְנָם רְעֵבָה

מִסָּבִיב לַבָּמָה, וְהַבָּמָה – גַּל שֵׁשׁ.


וְעַל אַשְׁדּוֹת הַנְּחָלִים,

אֲשֶׁר שָׁם אָמַרְנוּ:

אַךְ רוּחוֹת מְסַפְּרוֹת בְּמַאֲמַר אַשָּׁף, –

חֲרִיקָה וּשְׁרִיקָה לְאַגְמוֹן, שֶׁיָּבֵשׁ

עַל שָׁרְשׁוֹ בַּשָּׁרָב, הַקַּיִץ כִּי שָׁב.


וְלֹא נִמְצְאוּ עִקְּבוֹת

כָּל שֵׁדוֹת בַּכָּרִים,

וּפָסַק קוֹל צַחֲקָן עִם רָזֵי הַגַּל;

הַכָּר – מִרְעֵה בָּקָר, וּתְיָשִׁים יְרַקְּדוּ

אֶל שִׁקֲתוֹת הַמַּיִם עִם בֹּקֶר רְווּי טַל.


צְאֶינָה וּבְכֶינָה,

בְּנוֹת צִיּוֹן, וּרְאִיתֶן

אֶת צַעַר הָעוֹלָם הַשָּׁרוּי בְּלֹא נֵס,

אֶת צַעַר הָעוֹלָם, לִקּוּיֵי נִשְׁמָתוֹ:

הַתַּמּוּז הַבָּהִיר, הַתַּמּוּז הֵן מֵת.


מיכאילובקה 1909

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

מתוך הפנקס

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

א

יהושע בן נון בלחמו ביריחו נשא את עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך אליו ויאמר לו: “הלנו אתה או לצרינו?” אחרי איזו אלפים שנה, כשמכל אותה המלחמה נשארו רק השופרות הבלתי-מפילים כבר כלום, בעת שלחם אלכסנדר צדרבוים בריחים של רוח: ב“אנטעסעמעטיזמוס” של הפקידים הרוסים, היה גם הוא דרכו לפנות ב“המליץ” לכל אחד ואחד במאמר ראשי: “הלנו אתה אם לצרינו?” כלומר: המקבל אתה שוחד או לא מקבל? – כל זה היה מובן. אבל “העברי” היו"ל בברלין, עתון הפונה לאחיו בני עמו בפנים, אם דיבר במאמר הראשי שלו שבגליון הראשון על “לנו וצרינו” – לא היה מובן. מי המה “צריו” של “העברי”?

אמנם, הסיסמה שבאותו מאמר היתה ליבראלית: כל אשר לא לצרינו – לנו הוא. אבל כל יתר הן כנטול דומה, ואותה הסיסמה התמיהה באי-הגיונה וביתירותה. שהרי, באופן הזה, מי אנוש מהאנשים, שיש להם איזה יחס ל“העברי”, שיהא עם זה שייך להיכנס בגדר “לצרינו”? ואם הסיסמה הליבראלית היתה יתירה, הנה הפורגראמה שבמודעות היתה תרתי דסתרי: עתון בלתי-מפלגתי, הנאמן דוקא למסורתנו הדתית. מכלל הן אתה שומע לאו, ומה יעשה, איפוא, העתון הבלתי-מפלגתי עם אלה שיבואו ויאמרו, שאי-המפלגתיות דורשת לחשוב את המסורה הדתית ל“פריוואט-זאכע” לגמרי ולבלי לקשרה כלל וכלל עם התחיה הלאומית, שאם מטרותיה יכולות להיות שונות, הרי אמצעיה אינם אלא אחד: עבודה יהודית. מה יענה “העברי” על זה?

אין זה סוד, שבעמנו, ברוסיה באמריקה ובארץ-ישראל, יש קיבוצים של חפשים בדעות, שגם אליבא ד“העברי” אינם “לצרינו”, שמע מינה, שהם “לנו”, ולא נגדם ערוכה המלחמה, ובכל מקום צריך להיות קולם נשמע ודעתם חשובה בעתון “בלתי-מפלגתי”, והדוקא של “המסורה הדתי” מה יהא אז עליו?

דומה היה הדבר, כאילו היה בא “העברי” ואומר: עתון ספרותי בלתי-מפלגתי, הנאמן דוקא למהלך האידיאליסטי או הריאליסטי בספרות. התמיהה גם רשימת הסופרים: שמואל אלכסנדרוב (בעל “פך-השמן”) וא. נ. גנסין ( בעל “בינתים”)…ולדורשי רשומות היה מקום להתגדר בו…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.