רֶגַע… / חנה סנש

עַל גְּבוּל רִבְבוֹת הַשָּׁנִים שֶׁחָלְפוּ

וְהֵן הַבָּאוֹת אַחֲרַי

נָשַׁקְתִּי כִּנֶּרֶת אֶת נֶצַח פָּנַיִךְ

בִּצְרַב נְשִׁיקוֹת נְעוּרַי.

בָּעַרְתִּי כֻּלִּי. אַתְּ נִשְׁאַרְתְּ כְּמִקֶּדֶם,

פָּנַיִךְ שְׁקֵטִים וְקָרִים.

רוֹגֵעַ גּוּפֵךְ הַגָּמִישׁ וְהָרַךְ

בִּזְרוֹעַ חוֹבְקָה שֶׁל הָרִים.

אֵלֵךְ לְדַרְכִּי. אִם אֶחֱזֹר אֵלַיִךְ –

לֹא אֵדַע מָתַי…

אוּלָם זִכְרוֹן נְשִׁיקַת הַנֶּצַח

יִבְעַר עַל שְׂפָתַי.

חצר כנרת, 8.1941