חַיָּל מִגְּדוּדוֹ שֶׁל לִיגְנוֹבְסְקִי לְשֶּׁעָבָר, שִׁכּוֹר, שֶׁאֵין לוֹ תַקָּנָה וַהֲטָבָה הַבְטֵחַ הִבְטִיחַ, לְאַחַר מַלְקוֹת לְאֵין־קֵץ, שֶׁנָּפְלוּ בְּחֶלְקוֹ בְּשֶׁל כָּךְ, כִּי יֵיטִיב אֶת דַּרְכּוֹ וְיִמָנַע מִשְּׁתִיַּת הַיַּ"ש. וּלְמַעֲשֶׂה גַּם עָמַד בְּדִבּוּרוֹ בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים: וְאוּלָם בַּיּוֹם הָרְבִיעִי הִשְׁתַּכֵּר שׁוּב וְנִמְצָא שָׂרוּעַ בְּבִיב מִן הַבִּיבִים, וְהוּבָא לְמַאֲסָר עַל יְדֵי סְגַן־קָצִין. בִּשְׁעַת חֲקִירָה שְׁאָלוּהוּ, בִּשֶׁלְמַה לֹא שָׁמַר עַל מוֹצָא פִּיו וְנִגְרַר שׁוּב אַחֲרֵי פֶּשַׁע הַשִּׁכְרוּת?
“אֲדוֹנִי הַמְּפַקֵּד!”, —עָנָה הוּא— “אֵין זֶה חֶטְאִי. הָלַכְתִּי בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל סוֹחֵר אֶחָד וְעָבַרְתִּי אֶת גַּן־הַשַּׁעֲשׁוּעִים וּבְיָדִי תֵּבַת צְבָעִים; אוֹ אָז צִלְצְלוּ פַּעֲמוֹנֵי הַכְּנֵסִיָּה: יֵין תַּפּוּחֵי־זָהָב! יֵין תַּפּוּחֵי־זָהָב! יֵין תַּפּוּחֵי־זָהָב!— צַלְצֵל שָׂטָן, צַלְצֵל אָמַרְתִּי, וָאֶזְכֹּר אֶת הִבְטַחְתִי, וְלֹא שָׁתִיתִי מְאוּמָה. בִּרְחוֹב הַמֶּלֶךְ, שֶׁבּוֹ צָרִיךְ הָיִיתִי לִמְסֹר אֶת הַתֵּבָה לִתְעוּדָתָהּ, עָמַדְתִּי שָׁלֵו, לְהֶרֶף־עַיִן, כְּדֵי לְהִנָּפֵשׁ, סָמוּךְ לְבֵּית הָעִירִיָּה: אוֹ אָז דִּנְדֵּן לִי מִמְּרוֹמֵי הַמִּגְדָּל: יֵין־כַּמּוֹן! יֵין־כַּמּוֹן! יֵין־כַּמּוֹן! יֵין־כַּמּוֹן! יֵין־כַּמּוֹן! —וַאֲנִי אוֹמֵר לוֹ לְמִגְדָּל:— דַּנְדֵּן אַתָּהּ, דַּנְדֵּן עַד לִקְרִיעַת הָעֲנָנִים.— וְאַתְּ, נַפְשִׁי, זִכְרִי, זִכְרִי אֶת הַבְטָחָתִי, וְלַמְרוֹת צִמְאוֹנִי, לֹא שָׁתִיתִי כְּלוּם. לְאַחַר כָּךְ הוֹלִיכַנִי הַשָּׂטָן, בְּדַרְכִּי חֲזָרָה, לַעֲבֹר אֶת שׁוּק בֵּית־הַחוֹלִים, וְשָׁעָה שֶׁעָמַדְתִּי בְּשַׁעֲרוֹ שֶׁל בֵּית־הַמַּרְזֵחַ, שֶׁהָיוּ בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים אוֹרְחִים, שָׁמַעְתִּי מִמִּגְדַּל בֵּית הַחוֹלִים: יֵין־שַׁבָּת! יֵין־שַׁבָּת! יֵין־שַׁבָּת!— מָה מְּחִיר הַכּוֹס? שׁוֹאֵל אֲנִי, וְהַמּוֹזֵג אוֹמֵר: “שֵׁשׁ פְּרוּטוֹת”. תְּנֵהוּ הֵנָּה! אוֹמֵר אֲנִי— וּמָה שֶׁקָרָה אִתִּי לְאַחַר־מִכֵּן, אֶת זֹאת אֵינִי יוֹדֵעַ עוֹד”.
