יִגְעַשׁ הַסַּעַר
יִרְעַשׁ הַיַּעַר
וְעַלְמָה יוֹשֶׁבֶת
לַחוֹף נֶעֱצֶבֶת
בָּמֳתֵי יָם גָּאוּ וְסוּפָה הוֹמִיָּה
לִבָּהּ בָּהּ נִשְׁבָּר עֵינָהּ בּוֹכִיָּה
בַּלַּיְלָה תִּבְכֶּה וְתָרִיד תַּאֲנִיָּה:
אוֹי לִי עֲנִיָּההַתֵּבֵל שְׁאִיָּה
תּוֹחַלְתִּי נִכְזָבָה
וַאֲנִי נֶעֱזָבָה.
הוֹי! אֲנִי רָאִיתִי תַּאֲוַת עֵינָיִם
פֹּה יֵשׁ נָחַלְתִּי אַהֲבָה וְחַיִּים
רַב לִי אֱלֹהָי! קַח נַפְשִי שָׁמַיִם!
קול ממרום
"לְשָׁוְא פִּלְגֵי מָיִם
יֵרְדוּ עֵינָיִם;
יְשֵׁנֵי אֶרֶץ נְשִׁיָּה
לֹא תָעִיר תַּאֲנִיָּה,
אַךְ שַׁאֲלִי מִנִי צֳרִי לְמַכְאֹבָיִךְ
כִּי הָלַךְ דּוֹדֵךְ וּמְקוֹר חַיָּיִךְ
שְׁאַל וְאֶתֵּנָה אֲנִי אֱלֹהָיִךְ."
יֵרדוּ עֵינָיִםלְשָׁוְא פַּלְגֵי מָיִם!
יְשַׁן אֶרֶץ נְשִׁיָּה
לֹא תָעִיר תַּאֲנִיָּה!
הֵן עַל דּוֹדִי עֵת בּשִׂיחִי אָהִימָה
וּמֵרְאוֹת בַּטּוֹב עַיִן אַעֲלִימָה
עַל נְהִי אַבְלִיגָה עַד שְׁנָתִי אָנוּמָה.
-
Nach Schiller's “des Mädchens Klage.” ↩