מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַפָּרוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת אֲרוֹן יְיָ

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עֵת עַל הַפְּלִשְׁתִּים כָּבְדָה יַד אֱלוֹהַּ

וַתַּכֵּם בַּעְפֹּלִים וַתֶּרֶב בָּם נֹהַּ

וּסְרָנֵימוֹ גָמָרוּ

לָשִׁיב לִמְקוֹמוֹ אֲרוֹן אֵל שָׁמָיִם

וּלְכַפֵּר פָּנָיו בִּתְשׁוּרַת אַפָּיִם;

אָז צֶמֶד פָּרוֹת בַּעֲגָלָה אָסָרוּ,

אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עָלֶיהָ שָׂמוּ

וַיְשַׁלְּחוּם. וַיְהִי בִּהְיוֹת בַּדֶּרֶךְ

וַיְהִי כָּל רֹאָם וַיִכְרַע בֶּרֶךְ

לִפְנֵי אֲרוֹן הָאֱלֹהִים רַב הָעֶרֶךְ;

וַיִגְבַּהּ לֵב הַפָּרוֹת, עֵינֵיהֶן רָמוּ:

„אֶת מִי יוֹקִירוּ – אָמְרוּ – יוֹתֵר מִמֶּנּוּ?

וּלְמִי יִסְגְּדוּ הָעֹבְרִים אִם לֹא לָנוּ?

הֲלֹא כַּלְּוִיִּם נֶחְשַׁבְנוּ גַּם אָנוּ,

כִּי מַשָּׂא קֹדֶשׁ נִשָּׂא עַל שִׁכְמֵנוּ ”.

כֹּה הָגוּ הַפָּרוֹת, כָּכָה הִתְגָּאוּ,

עַד לִגְבוּל בֵּית שֶׁמֶש הִגִּיעוּ בָּאוּ;

שָׁם אֶת הָאָרוֹן הַלְּוִיִּם הוֹרִידוּ

וּבִמְקוֹם קָדוֹשׁ אוֹתוֹ הֶעֱמִידּו

וַעֲצֵי הָעֲגָלָה לַעֲצֵי עֹלָה בָּקָעוּ

וּשְׁתֵּי הַפָּרוֹת לַטֶּבַח הוֹבִילוּ –

אָז לֹא בְעִתָּהּ לִרְאוֹת הִשְׂכִּילוּ

כִּי לֹא לָהֶן הַכָּבוֹד אֲשֶׁר רָאוּ

כִּי אִם לַאֲרוֹן אֵל עֲלֵיהֶן נָשָׂאוּ.

זֶה חֵלֶק רֹעֶה אֱוִילִי עֵת גָּדְלֵהוּ,

כָּל רֹאָיו בִּבְרָכָה שָׂפָה יַפְטִירוּ;

לוּ חָכַם הִשְׂכִּיל כִּי לֹא אוֹתוֹ יוֹקִירוּ

כִּי אִם אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר עָלֵיהוּ.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

מ.י. ברדיצ'בסקי

מאת יוסף אהרונוביץ (מאמרים ומסות)

“אין אני חפץ להטיל חשבונותי על הצבור, לאמור: הרי לפניכם “חשבונו של עולם” קבוע, אשר יורה אתכם מה לעשות ומה לא לעשות, מה לחשוב ומה לא לחשוב. מגמתי רק להתיך חלקי המחשבה אצלנו ולהכריח אותנו לחשוב ולשאול דוקא בדברים שאין מהרהר אחריהם אצלנו”.

(מדברי מ.י. ברדיצ’בסקי בהקדמה לקובץ “על אם הדרך”).


על ברדיצ’בסקי הסופר בכל היקפו ידברו סופרים ומבקרים שאומנותם בכך. אני, אחד מאלפי הקוראים העברים, הייתי רוצה לציין במלים מעטות מה היה ברדיצ’בסקי לנו, הקוראים העברים.

כניתיו בשם “מחנך” בנגוד למורה, אחד העם, שגם לאורו הלכנו כל אותן השנים. שניהם הופיעו על במתנו הספרותית בתקופה ידועה, בשעת ערעור ערכין ישנים, כל אחד בקנה מידה אחר ושונה מזה של חברו – "ואנחנו ילידי בינים, ביודעים ובלא יודעים, לפני שתי הרשויות גם יחד “משתחווים ומודים”, או – יותר נכון – בשבילנו הקוראים לא היו שתי רשויות, כי אם אחת בעלת שני פנים: האחד הופיע לפנינו כמורה, והשני – כמחנך. מפני המורה פחדנו ואת המחנך אהבנו.

המורה דרכו ללמד את עצם התורה. הוא מצווה ועומד, או עומד ומצווה לשמור על טהרת התורה, כי “זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו”. היא יכולה להתפתח, יכולים להכתב עליה פירושים על פירושים לפי רוח כל דור ודור, אך היא עצמה בעינה עומדת. המחנך דרכו ללמד לא את עצם התורה, כי אם כיצד צריך ללמוד תורה, כיצד צריך להתיחס ללימוד, כיצד צריך אדם לחשוב מחשבות וכיצד הוא צריך להתיחס למחשבותיהם של אחרים. בשבילו, בשביל המחנך, העיקר לא במהות התורה, כי אם ביחס של הלומד אותה. “שבעים פנים לתורה”, ולא הרי “אל קנא ונוקם” כהרי “שכינתא בגלותה” – הצד השווה שבהם ששניהם ממקור אחד יהלכו: ממקור החיים.

ו“החיים אינם דברים קימים מכבר, כי אם דברים מתהווים ומתחלפים, משתנים ומתפשטים, מתרחבים ומתעמקים”, ועם החיים אפשר שתשתנינה גם התורות.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.