עֶרֶב חֹרֶף בָּא וְדָפַק בַּחֲדַר הַבּוֹדֵד –

עֶרֶב חֹרֶף, מַה־לִּי בִבְדִידוּתִי תָבִיא?

עֹצֶב חָדָש, מַכְאוֹב חָדָש בְּעַד לְבָבִי?

נִיצוֹץ תִּקְוָה אוּלַי? שְׁבִיב מְעוֹדֵד?

נִגַּשְׁתִּי דֹם לַחַלּוֹן: עָנָן אָפוּר שָׁכַב

עַל הַשְּׁחָקִים, שֶׁלֶג צַח וְקָרִיר

כְּתַכְרִיךְ גָּדוֹל אֶת הָאָרֶץ צָרַר,

וְעֹצֶב אִלֵּם עַל הַשֶּׁלֶג רָחָף…

עָמַדְתִּי בַחַלּוֹן וּזְמָן רַב הִבַּטְתִּי אֶל הַשְּׁמָמָה –

מַשֶּׁהוּ הֵבִיא לִי הָעֶרֶב, אַךְ זֶה פֶלֶא,

טֶרֶם אֵדַע מָה, לֹא עוֹד אוּכַל הָבִין –

הֵן נָח הַשֶּׁלֶג מִבְּעוֹד יוֹם עַל הָאֲדָמָה,

הוּא נָח וּמְאוּם לֹא אָמַר לִי בַיּוֹם הַשֶּׁלֶג,

לֹא הָיָה לוֹ הָעֹצֶב וְלֹא הַשְּׁחוֹר עַל גַּבֵּי לָבָן…