קְצִין־תּוֹתְחָנִים צָרְפָתִי אֶחָד שֶׁהֶעֱמִיד בְּרֵאשִׁיתוֹ שֶׁל קְרָב מַרְגֵּמָה וְהוֹעִיד לָהּ, כַּמּוּבָן, אֶת הַתַּפְקִיד לְעַכֵּב בְּדַרְכָּהּ יְחִידַת־תּוֹתְָחִים שֶׁל הָאוֹיֵב, אוֹ לְמַגְּרָהּ, נִצַּב לוֹ קֹדֶם־לָכֵן בְּאֶמְצַע הַמָּקוֹם הַנּוֹעָד, נַגִּיד, חֲצַר־כְּנֵסִיָּה, אֵיזֶה תֵּל נוֹחַ, אוֹ פִּסְגַּת חֻרְשָׁה וְהוּא מוֹשֵׁךְ אֶת כּוֹבָעוֹ עַל עֵינָיו, בְּשַׁלְּפוֹ אֶת חַרְבּוֹ, עוֹמֵד בֵּינוֹת לָרֶכֶב, תַּחַת מְטַר בְּלִיסְטְרָאוֹתָיו שֶׁל הָאוֹיֵב, הַמְּשַׁקְשְׁקוֹת מִכָּל הָעֲבָרִים, וּכְדֵי לִפְתֹּחַ בְּמַעֲשֵׂה, וּלְעוֹדֵד אֶת אֲנָשָׁיו הֲרֵיהוּ אוֹחֵז בִּשְׂמֹאלוֹ הַקְּפוּצָה, בַּקְצִינִים הַתּוֹתְחָנִים הַשּׁוֹנִים (הָרַגָּמִים) בַּחֲזֵיהֶם, וּמוֹרֶה בְּחֻדָּהּ שֶׁל הַחֶרֶב עַל נְקֻדָּה מְסֻיֶּמֶת שֶׁל הַקַּרְקַע וְאוֹמֵר:— “כָּאן מוֹת תָּמוּת!”— וְנוֹעֵץ בּוֹ אוֹתָהּ שָׁעָה מַבָּט —וּלְאַחֵר הוּא פּוֹנֶה וְאוֹמֵר:— “כָּאן אַתָּה!” וְלַשְּׁלִישִׁי וְלָרְבִיעִי, וּלְכָל הַשְּׁאָר: —"כָּאן אַתָּה! כָּאן אַתָּה! כָּאן אַתָּה! "—וְלָאַחֲרוֹן — “כָּאן אַתָּה!” – הוֹרָאָה זוֹ לְתוֹתְחָנִים, הַקְּבוּעָה וְעוֹמֶדֶת לְלֹא כָּל תְּנַאי, לָמוּת בְּמָקוֹם זֶה, שֶׁבּוֹ נִקְבְּעָה הַמַּרְגֵּמָה, יֵשׁ לָהּ כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים, אִם מְמַלְּאִים אַחֲרֶיהָ הַשְׁפָּעָה בִּלְתִּי־מְצוּיָה בִּשְׁעַת קְרָב.