שְׁנֵי כְּלָבִים יְשָׁרִים, שֶׁלָּמְדוּ בְּבֵית־הָאֻלְפָּן שֶׁל רָעָב, לִטְרֹף כָּל דָּבָר שֶׁרָאוּ לִפְנֵיהֶם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, נִתְקְלוּ בַּצִּפּוֹר אַחַת. הַצִּפּוֹר נָבוֹכָה, שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה רְגִילָה בִּתְחוּם זֶה, וְנִתְחַמְּקָה מִתּוֹךְ דִּדּוּי לְכָאן וּלְכָאן, וִירִיבֶיהָ כְּבָר הֵרִיעוּ לְמַרְאֵה נִצְחוֹנָם; אֶלָּא שֶׁמִּיָּד לְכָךְ, מִכֹּחַ הַשָּׁעָה הַדּוֹחֶקֶת, טָפְחָה הַצִּפּוֹר בִּכְנָפֶיהָ וּפָרְחָה אֶל מְרוֹמֵי הָאֲוִיר: אוֹ אָז עָמְדוּ גִּבּוֹרֵי הַהַכְרָעָה כַּעֲמוֹד אוֹתָם חִלְּזוֹנוֹת, אָסְפוּ זַנְבוֹתֵיהֶם, וְהִשְׁתָּאוּ אֶל מוּל מְעוֹף הַצִּפּוֹר.

* * * * *

גַּם אַתְּ, הַחָכְמָה, בְּהַמְרִיאֵךְ אֶל עָל: אֵיכָה יַעַמְדוּ חֲכָמִים וְיִשְׁתָּאוּ לִמְעוֹפֵךְ!