יָצָאתִי בְעִקְבֵי חֲלוֹמִי, בְּעִקְבוֹת הַזִּיו בָּמוֹ תִוָּה,

לְחַפְּשׂוֹ, כִּי הִרְחִיק נְדוֹד, אֶפֶס מָצֹא לֹא מְצָאתִיו עֲדֶן,

בַּאֲפָר וְנִיר נִסְמְנוּ פְעָמָיו, בְּחֹרֶשׁ וְעֵמֶק וְגִבְעָה –

יָצָאתִי בְעִקְבֵי חֲלוֹמִי, בְּעִקְבוֹת הַזִּיו בָּמוֹ תִוָּה,

בִּפְעָמָיו הִדְרַכְתִּי אֶת פְּעָמַי וּשְׁבִילוֹ תִכַּנְתִּי – אַךְ נִבְעָה

תְּהוֹם־הָעֱנוּת וְשָׁם נִמְחוּ, לֹא אוּכַל שָׁם הַבְחִין בָּהֶן!

יָצָאתִי בְעִקְבֵי חֲלוֹמִי, בְּעִקְבוֹת הַזִּיו בָּמוֹ תִוָּה,

לְחַפְּשׂוֹ, כִּי הִרְחִיק נְדוֹד, אֶפֶס מָצֹא לֹא מְצָאתִיו עֲדֶן.