בִּימֵי קֶדֶם, בְּמַמְלָכָה אַחַת רְחוֹקָה, קָם מֶלֶךְ חָדָשׁ. הַמֶּלֶךְ לֹא דָאַג לִנְתִינָיו כְּלָל וְאַךְ חָשַׁב יוֹמָם וָלַיְלָה, אֵיךְ לְהֵיטִיב לְעַצְמוֹ וְלֵהָנוֹת מֵהַחַיִּים. אוּלָם לְמַזָּלָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה הָיָה לָהּ וָזִיר יָשָׁר וְחָכָם, אֲשֶׁר כְּבָר שֵׁרֵת לִפְנֵי אֲבִי הַמֶּלֶךְ וְהוֹסִיף לְשָׁרֵת גַּם לִפְנֵי הַבֵּן וְנִהֵל אֶת עִנְיְנֵי הָאָרֶץ בְּיֹשֶׁר וּבְצֶדֶק.

וְהִנֵּה הִלְשִׁינוּ עַל הַוָּזִיר הַצַּדִּיק לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי הוּא דוֹרֵשׁ אַךְ טוֹבַת עַצְמוֹ וּמַזְנִיחַ אֶת עִנְיְנֵי הַמְּדִינָה. הַמֶּלֶךְ הִטָּה אֹזֶן לְדִבְרֵי הַמַּלְשִׁינִים וְהִדִּיחוֹ מִיָּד מִמִּשְׂרָתוֹ וְגֵרֵשׁ אוֹתוֹ מֵעַל פָּנָיו. אוּלָם מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא הוֹכִיחוּ אֶת אַשְׁמָתוֹ, לֹא יָכֹל הַמֶּלֶךְ לְהוֹסִיף גַּם עֹנֶשׁ עַל הַפִּטּוּרִים; לְהֵפֶךְ, מֻכְרָח הָיָה לְהַצִּיעַ לַוָּזִיר הַמְפֻטָּר, שֶׁיִּקְבַּע אֶת שְׂכָרוֹ הַמַּגִּיעַ לוֹ בְּעַד פְּעֻלּוֹתָיו בְּשֵׁרוּת הַמְּדִינָה. מִי שֶׁהָיָה וָזִיר עָנָה קְצָרוֹת: “כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ יוֹאִיל נָא לָתֵת לִי חֶלְקַת אֲדָמָה שׁוֹמֵמָה וְאֶבְנֶה אוֹתָהּ וְתְהִי לִי לַאֲחֻזָּה – וּבָזֶה אֶסְתַּפֵּק”.

הַמֶּלֶךְ צִוָּה לִמְסֹר לַוָּזִיר לְשֶׁעָבַר חֶלְקַת אֲדָמָה שׁוֹמֵמָה שֶׁיַּעַבְדֶנָּה וְיִשְׁמְרֶנָּה – אֲבָל רְאֵה זֶה פֶּלֶא: בְּכָל הַמַּמְלָכָה לֹא נִמְצָא אַף שַׁעַל אֲדָמָה בִּלְתִּי מְעֻבֶּדֶת; כָּל הָאָרֶץ – שָׂדוֹת פּוֹרִיִּים, גִּנּוֹת מוֹרִיקוֹת, פַּרְדֵסִים נוֹשְׂאֵי פְּרִי; וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְמַלֵּא אַחֲרֵי מְבֻקָּשׁוֹ שֶׁל הָאִישׁ רַב־הַפְּעָלִים. סִפְּרוּ זֹאת לַמֶּלֶךְ. צִוָּה עַל הַמְפֻטָּר לְהִתְיַצֵּב לְפָנָיו, שֶׁיְּבַקֵּשׁ לוֹ שָׂכָר אַחֵר. עָנָה הָאָדָם הַיָּשָׁר: “כָּל דְּרִישׁוֹתַי כְּבָר נִתְמַלְּאוּ. כִּי עַל כֵּן הוּכַח בְּעַל כָּרְחֲךְ, כִּי עָבַדְתִּי אוֹתְךָ בְּתָמִים. אָמְנָם דַּנְתָּנִי לְכַף חוֹבָה אַחֲרֵי שֶׁהֵעִידוּ בִּי עֵדֵי שֶׁקֶר, לָכֵן בִּקַּשְׁתִּי לִי מְגִנִּים מִשֶּׁלִּי. מַעֲשַׂי יָעִידוּ בִּי, נִהַלְתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מֶשֶׁךְ דּוֹר שָׁלֵם וְלֹא נִשְׁאֲרָה בָּהּ אַף פִּנָּה אַחַת בִּלְתִּי־בְּנוּיָה וּבִלְתִּי־מְעֻבֶּדֶת”.