אֶחָד מִמַּלְכֵי קֶדֶם נָפַל לְמִשְׁכָּב וְחָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ. הַרְבֵּה רוֹפְאִים טִפְּלוּ בּוֹ, אֲבָל לְלֹא הוֹעִיל; הוּא שָׁלַח שְׁלִיחִים לְכָל יַרְכְּתֵי תֵּבֵל לְבַקֵּשׁ סַם חַיִּים לוֹ, אוּלָם כָּל הַמֻּמְחִים אָמְרוּ נוֹאָשׁ לְחַיָּיו.

פָּנוּ נֶאֶמְנֵי הַמּוֹשֵׁל לַחַרְטֻמִּים, לַיִּדְּעוֹנִים וּלְרוֹאֵי־הַנּוֹלָד. וְהֶחָכָם אֲשֶׁר בָּהֶם אָמַר: “אֵין תְּרוּפָה לַמֶּלֶךְ אֶלָּא אִם כֵּן יִמְצְאוּ אָדָם אֶחָד מְאֻשָּׁר בְּחֶלְקוֹ, וְיִקְחוּ מֵעָלָיו אֶת הֶחָלוּק שֶׁלּוֹ וְיַלִבִּישׁוּהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ!”

הִתְחִילוּ עֲבָדָיו הַמְּסוּרִים שֶׁל הַשַּׁלִּיט לָשׁוּט בָּאָרֶץ וּלְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ, לְחַפֵּשׂ בְּמֶרְכְּזֵי הַיִּשּׁוּב וּבְפִנּוֹת נִדָּחוֹת אַחֲרֵי הַמְאֻשָּׁר הָאַלְמוֹנִי, שֶׁיִּתְרֹם אֶת כֻּתָּנְתּוֹ לְמַעַן הַצָּלַת נֵפֵשׁ הַמֶּלֶךְ. אוּלָם לֹא מָצְאוּ אֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. הָיָה אֶחָד עָשִׁיר, אֲבָל מֵת עָלָיו מֵת, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם; אַחֵר הָיָה בָּרִיא בְּגוּפוֹ, אֲבָל הָיְתָה לוֹ אִשָּׁה מָרָה מִמָּוֶת; לַשְּׁלִישִׁי שִׂחֵק הַמַּזָּל בְּכָל עֲסָקָיו, אֲבָל בְּנוֹ הַיָּחִיד יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה; לָרְבִיעִי לֹא חָסֵר שׁוּם דָּבָר, אוּלָם הוּא סָבַל מֵרְדִיפוֹתָיו שֶׁל שָׁכֵן רַע־מַעֲלָלִים.

מִשֶּׁעָמְדוּ לָשׁוּב בְּיָדַיִם רֵיקוֹת לַאֲדוֹנֵיהֶם הָאֻמְלָל, נִזְדַּמֵּן לָהֶם לִשְׁמֹעַ מֵאֲחוֹרֵי עֵץ גָּדוֹל וּרְחַב־עֲנָפִים שִׂיחַת־יָחִיד שֶׁל אָדָם, אֲשֶׁר דִּבֵּר אֶל עַצְמוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “אָכַלְתִּי פִּתִּי, שָׁתִיתִי מַיִם מִן הַמַּעְיָן, וְעַכְשָׁו אֶשְׁתַּטַּח עַל הָאֲדָמָה בִּצִלּוֹ שֶׁל אִילָן זֶה; מַה יֶּחְסַר לִי עוֹד מִכָּל הַטּוֹב? אֵין לְךָ בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל מְאֻשָּׁר מִמֶּנִּי!”

קָפְצוּ הָאֲנָשִׁים מִן הַמַּאֲרָב, תָּפְשׂוּ אֶת הָאִישׁ וְאָמְרוּ לְהַפְשִׁיט מֵעָלָיו אֶת חֲלוּקוֹ אִם מֵרְצוֹנוֹ וְאִם לֹא מֵרְצוֹנוֹ. אֲבָל רְאֵה זֶה פֶּלֶא: יָחִיד בְּדוֹרוֹ זֶה הָיָה רָשׁ וְאֶבְיוֹן וְלֹא הָיָה לוֹ אֲפִלּוּ חָלוּק לְעוֹרוֹ!