אֹמֵר אֵלַי יֶבִּי בֶּן יְהוּדָה:

"אַתָּה בַּקַיִץ בַּחֹרֶף

הֹלֵךְ עַל הַמִּדְרָכֹת".

אֲנִי מֹצֵא כָּל דָּבָר בִּמְקֹמוֹ.

תַּחַת הַיָּד כַּף הַנַּעֲלַיִם בִּמְקֹמוֹ

שֶׁאֲנִי נֹעֵל אֹתָן לְיַד הַסְּפָרִים

כָּל בֹּקֶר. כָּךְ מִתְקַבְּצִים יָמִים וּמַעֲשִׂים

תְּאֻצָתִיִּים. בַּמִּדְבָּר קָר. הַשֶּׁמֶשׁ גַּם קָר.

מִשֶּׁנִּצְרַךְ לִנְטשׁ אֶת סִינַי.

שֶׁהִנְחַלְתָּ. אֶרֶץ חֶמְדָּה. הָאָרֶץ הַטֹּבָה. וְעַל

הַכֹּל. וְעַל צִיֹּן. וְעַל מַלְכֻת. וְעַל הַבַּיִת.

יַחְבִּיא אֶת הַסַּכִּין תַּחַת הַמַּפָּה.

הַיָּם עֹמֵד

בְּתֹךְ הָעָם

בְּמֹת יַמִּית.

בֹּא, יָם, תִּבְלַע אֹתָהּ וְיָשֻׁבֻ הַמַּיִם מַעֲזִיבַת יִשֻּׁבִים.

וְיַעֲמֹד הַיָּם

בֵּין רֶצַח עָם

וְיַמִּית

וְלֹא תָּשֻׁב עֲזִיבַת יִשֻּׁבִים.

ח שבט – א אדר תשמב, 1– 24 פברואר 1981