הִבִּיט עָלָיו אִישׁ, וְאָמַר: פֶּלֶא זוּ

אֵיךְ זֹאת גָּדַל כָּאן מִנֹּשֵׂא הַמִּזְוָדָה, בְּלִי

לָדַעַת הֵיכָן לְהַנִּיחַ אֹתָהּ, מִמָּקֹם לְמָקֹם, מִמָּזֹן

לְמָזֹן מִיֹּם לְיֹם, יְרָחִים זֶה שָׁנִים, מְרַגֵּשׁ אַךְ לֹא

מֻרְגָּשׁ. וּמִתְגַּלְּחִים וּמִסְתַּפְּרִים וְהַשֵּׂעָר גָּדֵל כָּךְ

וְהַשֵּׂעָר גָּדֵל כָּךְ וּפֹגְשִׁים אֲנָשִׁים וְנִפְגָּשִׁים

אֲנָשִׁים וְנִשְׁכָּחִים (בֵּינְתַיִם) וְהַשֵּׂעָר

יַעַר וְעַכְשָׁו חֲבָל עַל כָּל שַׂעֲרָה לְאַבֵּד עַל הַמַּסְרֵק מִסְכֵּן. וְרָאָה

תַּצְלֻם קֹדֶם וְלֹא חָסִים עַל הַשַּׂעֲרָה וְגַם לְאַט זֶה יָרַד

מִן

וּמַתְחִיל עִנְ

יָן עִם

הַמַּרְאֶה (לֹא הַמְּאֵרָה) שֶׁנִּתְגַּלָּה לְמֹשֶׁה שָׁמָּה לֹא תָבֹא – הָיָה

גַּם בּוֹ – רֹאשׁ פִּנָּה, יְסֻד הַמַּעְלָה, גְּדֵרָה, מַזְכֶּרֶת בַּתְיָה, מֶסְחָה,

סֶגֶ’רָה, יַבְנִיאֵל, מַחֲנַיִם, – אֵלּוּ מִלִּים מִתְּפִלַּת הַהַלֵּל, מִן הָאַגָּדֹת עַל

הַשֹּׁמֵר, אֵלּוּ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל־מֵעֲשֹׂת. הֵם בִּגְבֻל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – וְלֹא הָלַךְ.

הֻא קַקְטוּס שֶׁיָּצָא לוֹ הַפִּין מִן חֹר הָאֲדָמָה וְחַי

עַל עַצְמוֹ. הֻא הֻא לֹא צָרִיךְ. הוּא אֲדָמָה וְהוּא

מַיִם. מִכָּל כָּחַח כֹּחַ וְלָקַח אֲדָמָה

שֶׁזָּנְחָה אֲדָמָה שֶׁאָנְחָה. נְשָׁמָה שֶׁנֶּחֶטְאָה. אַפֵערְזִינְדִיקְטֶע נְשָׁמָה בְּלַעַ"ז.

כְּבָר בָּרֻר שֶׁלֹּא יֻכַל לַעֲשׂת אֹטֹחַזָרָגְּרַפְיָה

מֵ

עַכְשָׁו

עַד שֶׁבָּא. שֶׁבָּא – בָּא. אֲבָל אֳנִיָּה טְבֻעָה זֹאת אֳנִיָּה הֹלֶכֶת.

ח אדר תשמ, 25 פברואר 1980