לוגו
משלי יהודה: הַדְּרוֹר וְהַצִפֳּרִים
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם

וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם;

(משלי א', ל"ב)


וַיְהִי בִּנְסֹעַ הַדְּרוֹר מִזְרְחָה שֶׁמֶשׁ

וַיָּבֹא אַרְצָה קֶדֶם וּבְמִצְרַיִם,

וַיֶּחְכַּם מִכָּל עוֹף, מִכָּל הָרֶמֶשׂ,

וַיֵּדַע חָכְמַת הוֹבְרֵי הַשָּׁמַיִם.

וַיִּלְמַד לִרְאוֹת בֶּעָבִים גַּם לִשְׁמוֹר רוּחַ

וּצְפוּנֵי עִתִּים יִקְרָא כַּקּוֹרֵא עַל לוּחַ,

עַד כִּי טֶרֶם יִתְחוֹלֵל רוּחַ סָעַר

אֶל חֹבְלֵי הַיָּם אֶת בֹּאוֹ יוֹדִיעַ.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּתְהַלֵּךְ בִּשְׂדֵי-יָעַר

וַיַּרְא אִכָּר זֶרַע פִּשְׁתָּן זוֹרֵעַ

וַיֹּאמֶר לַצִּפּוֹר: רָעָה נֶגֶד פָּנָיִךְ!

הֲרָאִית שָׁם בַּשָּׂדֶה הָאִכָּר הָעֶלֶם

יָנִיד וִינוֹפֵף יָד כֹּה וָכֹה אֶל עֵינָיִךְ?

זֶרַע הוּא יִזְרַע בַּחֲרִיצֵי הַתֶּלֶם;

יָבֹא יוֹם רָעָה, קָרוֹב הוּא לָגֶשֶׁת,

כִּי יִצְמַח הַזֶּרַע, כִּי יַבְשִׁיל פֶּרִי,

אוֹ אָז יֵהָפֵךְ בִּידֵי בֵית הַמֶּרִי

לִמְצֹדִים וַחֲרָמִים, לָפַח וָרֶשֶׁת.

אֲזַי שׁׂד וּשְׁכוֹל אֶל כָּל בַּעֲלֵי הַכְּנָפָיִם!

פַּח יָקוֹשׁ עַל דֶּרֶךְ הַצִּפּוֹר בַּשָּׁמָיִם!

מִי יַעֲבוֹר בֶּטַח שַׁלְאֲנָן מִשֶּׁבֶר?

מִי יִמְצָא נָוֶה שַׁאֲנָן, קֵן בָּטוּחַ?

אֵלַי לֹא יִגַּשׁ רָע, כִּי אַעֲלֶה אֵבֶר

אֶתְהַלֵּךְ מֵעִיר לָעִיר, מִדֶּחִי אֶל דָּחִי,

אָעוּף הַרְרֵי קֶדֶם שָׁמָּה אָנוּחַ;

אַךְ אַתְּ אָבַדְתְּ, אָבַדְתְּ אַתְּ וּבָנַיְכִי,

הֵם לֹא נִסּוּ לִנְדֹד כָּנָף, לָעוּף בָּרוּחַ,

וּבְבאֹ יוֹם הַמְּהוּמָה תַּשְׁלִימִי חֹק חַיַּיְכִי

בִּכְלוּב סָגוּר אוֹ תּוֹךְ רִתְחֵי סִיר נָפוּחַ.

שִׁמְעִי אֵפוֹא אֵלַי אָז נַפְשְׁכֶן תֶּחִי!

עֲשֶׂינָה בַּזֶּרַע כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הַיֶּלֶק,

שַׁחַתְנָה קַדְמַת שָׁלַף, אָכֹל אֶת הַחֵלֶק. —

וַתְּהַתֵּל הַצִפּוֹר בַּדְּרוֹר וַתֹּאמֶר:

רַב לָךְ, אֱוִיל הַנָּבִיא, הִתְנַבֵּא עַל שָׁקֶר!


וַיַּעַבְרוּ יָמִים רַבִּים וַיְהִי הַבֹּקֶר —

עֲמָקִים עָטְפוּ דֶּשֶׁא וִירַק עֵשֶׂב,

פָּרַח הַפֶּרַח, הֵנֵצוּ עֵצִים, — וַתֵּשֶׁב

הַצִּפּוֹר טוֹבַת לֵב וַתִּפְצַח שִׁיר וָזָמֶר.

וַיָּבֹא הַדְּרוֹר וַיִּתְיַצֵּב עוֹד הַפָּעַם:

אֲחוֹתִי! — אָמַר — אַל נָא תִּהְיִי סָרַת-טָעַם!

הִנֵּה פֹּה הַחֶלְקָה הַקְּטַנָּה כִּמְלֹא שֹׁעַל

לַכְנָה כַּרְסֵמְנָה זֶה זֶרַע הֶעָמָל

וִיהִי שָׁרְשׁוֹ כַּמָּק וּפִרְחוֹ כַּדַּק יַעַל;

אוֹ אָבַדְתְּ, אָבַדְתְּ וּמוֹשִׁיעַ אָיִן.

וַתִּגְעַר הַצִּפּוֹר בַּדְּרוֹר בַּזָּעַם:

גֶּשׁ-הָלְאָה, חוֹלֵם וּמְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ!

לוּ יֵצֵא חֹצֵץ אַרְבֶּה גָּזָם וַחֲנָמָל

גַּם הֵם לֹא יַעֲשׂוּ חָיִל, לֹא יַעַצְרוּ כֹחַ

לַשְׁחִית זֹאת הַחֶלְקָה לֹא תַעַבְרֶנָּה עָיִן,

אַף כִּי אָנֹכִי צִפּוֹר עִם אֶפְרֹחַ!!


בָּשַׁל קָצִיר, הַפִּשְׁתָּה גִּבְעוֹל הָיָתָה.

הוֹי! — קָרָא הַדְּרוֹר — תַּם פֶּרַח, יָצָא הָאָוֶן

וַאֲנִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי וַיְהִי לִבְּכֶן אָבֶן,

לַכְאִיב הַשָּׂדֶה מֵאַנְתֶּן לַהֲשִׁיתָהּ בָּתָה,

עַתָּה אֵין מָזוֹר, רַק נַפְשׁוֹתֵיכֶן תִּשְׁמוֹרְנָה.

עֵת יִלְבְּשׁוּ כָּרִים בָּר וּגְבָעוֹת תַּעֲטֹפְנָה

וּלְפָעֲלוֹ בַּשָּׂדֶה לֹא יֵצֵא עוֹד גָּבֶר,

אָז שֵׁבְנָה תַּחְתֵּיכֶן, כַּנְפֵיכֶן אֱסֹפְנָה,

אַל עוֹד מִפֶּרַח לְפֶרַח תַּעֲבֹרְנָה,

כִּי בַּכֹּל מְזוֹרָה רֶשֶׁת, בַּכֹּל יֶאֱרֹב שָׁבֶר;

אוֹ נוּדִי הַרְכֶן, לַכְנָה אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת

כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הַנֵּץ, הַחֲסִידָה גַּם הַפֶּרֶס;

אַךְ אֲהָהּ כִּי אַתֵּנָה כֹּחַ לֹא תַעֲצֹרְנָה

לַעֲבוֹר אָרְחוֹת יַמִּים, לַחֲלוֹף מִדְבָּר וָנֶגֶב,

עַל כֵּן אֵין טוֹב הִנָּצֵל מִן הַיָּד הַנְּטוּיָה

כִּי אִם שׂוֹם קִנְכֶן בִּנְקִיק גָּדֵר הַדְּחוּיָה

אוֹ בְּפֶרֶץ נֹפֶל בַּחוֹמָה הִשָּׂגֶב.

אַךְ שָׁוְא קָרָא הַדְּרוֹר, רוּחַ הִבִּיעַ,

לִשְׁמוֹעַ רֹב דְּבָרָיו הצִּפֳּרִים לָעוּ

וַתַּלְעֵבְנָה בּוֹ, כָּל עֲצָתוֹ פָּרָעוּ.

כֵּן נִלְעַג גַּם אָנוּ

עֵת אִישׁ יָעִיד בָּנוּ

וּמוּסָר וֶאֱמֶת לָנוּ יַשְׁמִיעַ!

וּכְדִבְרֵי הַדְּרוֹר אֲלֵיהֶם הִגִּיעַ:

כִּמְעַט עָבַר שָׁבֻעַ וּשְׁבֻעָיִם

וַיְהִי כָל כְּלוּב מָלֵא עוֹף הַשָּׁמָיִם.