הַהֲלָצָה הַנִּפְלָאָה בְּיוֹתֵר בֵּין כָּל הַהֲלָצוֹת שֶׁדּוֹבְבוּ שִׂפְתֵי בְּנֵי־אָדָם, אוּלַי מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם, נִתְלוֹצְצָה בְּעֵת הַמִּלְחָמָה שֶׁנִּסְתַּיְּמָה לָאַחֲרוֹנָה, עַל יְדֵי מְתוֹפֵף אֶחָד, שֶׁהָיָה לְפִי יְדִיעָתִי, מִגְּדּוֹדוֹ שֶׁל פּוּטְקָמֶר מֵאוֹתוֹ זְמַן; הָיָה זֶה אִישׁ, שֶׁאֵין לוֹ, כְּפִי שֶׁתִּוָּכְחוּ מִיָּד, אָח וְדֻגְמָה בְּקוֹרוֹתֶיהָ שֶׁל יָוָן וְאַף לֹא בְּקוֹרוֹתֶיהָ שֶׁל רוֹמָה. אִישׁ זֶה רָכַשׁ לְעַצְמוֹ, לְאַחַר הִתְמוֹטְטוּת צְבָא פְּרוּסְיָה, לְיַד יֵנֶה, רוֹבֶה אִישִׁי וְהִמְשִׁיךְ עַל דַּעַת עַצְמוֹ וּלְבַדּוֹ, אֶת הַמִּלְחָמָה; וְכֵיוָן שֶׁכָּל צָרְפָתִי אֲשֶׁר נִרְאָה לְעֵינָיו בְּמֶרְחָק שֶׁל טֵוַחַ־רוֹבֶה, לְאֹרֶךְ דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, נוּרָה וְנִשְׁדַּד, נִתְפַּס עַל יְדֵי כְּנֻפְיַת שׁוֹטְרִים צָרְפָתִיִּים, שֶׁבָּלְשׁוּ אַחֲרָיו, וְהוּבָא הָעִירָה, וּכְפִי הָרָאוּי לו, נָדוֹן לְמִיתָה בִּירִיָּה.

שָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ לִמְקוֹם הוֹצָאַת גְּזַר־דִּינוֹ לִפֹעַֹל, וְכֵיוָן שֶׁנּוֹכַח לָדַעַת, כִּי כָּל מָה שֶׁהִסְבִּיר וְאָמַר לְהַצְדָּקָתוֹ הָיָה לַשָּׁוְא. וּכְשֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ הַמְּפַקֵּד עַל פְּלֻגַּת הַמָּוֶת שֶׁלּוֹ. מַהוּ הַחֶסֶד הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְעַצְמוֹ? שִלְשֵל זֶה אֶת מִכְנָסָיו, וְאָמַר: —רָצוּי לִי שֶׁיִירוּ לְתוֹךְ פִּי…. הַטַּבַּעַת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְהוֶה חֹור נוֹסָף בְּגוּפוֹ. וְרָאוּי לָשִׂים לֵב אֶל הַתְּכוּנָה הַשֶּׁקְסְפִּירִית, כִּי הַמְּתוֹפֵף הַזֶּה, בַּעַל הַהֲלָצָה, לֹא חָרַג מֵעוֹלָם מִן הַסִּפֵרָה שֶׁלּוֹ כִּמְתוֹפֵף בֵּין מְתוֹפְפִים.