הָאֵשׁ – שֶׁאָנֻ מַכִּירִים: אֵשׁ כִּירַיִם. אֶפְשָׁר לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ בֵּיצָה מִכָּאן מַה

שֶׁאֲנִי תָּמִיד אָמַרְתִּי: הַטֶּבַע הוּא פָּשֻׁט. כְּמוֹ

שֶׁמַּכִּירִים אֹתוֹ עַכְשָׁו, כֵּן

נַכִּיר אֹתוֹ אַחַר כָּךְ. כְּמוֹ הַמְּגִלֹּת הַגְּנֻזֹת.

שֶׁמִּי שֶׁכָּתַב אֹתָן אָז – הַרְבֵּה בְּמֻבָן כְּאִלֻּ

כְּתָבָן אֹתָן אַחַר כָּךְ.

אֲנַחְנֻ יֹדְעִים אֶת הַסִּבָּה.

זֶה לֹא דְּבָרִים מֻחְבָּאִים.

מַה שֶּׁיָּכֹל לַעֲשׂת

בְּיָמֵינֻ פֹטוֹ:

שְׁנֵי כֹּבָעִים

עַל אֹתוֹ רֹאשׁ.

וְהִגַּעְתִּי לִסְדֹם,

וּלְעֵין גֶּדִי,

וּלְעֵין יַהַב.

וְכֵן רָאִיתִי עֵין מֶלַח.

הִגַּעְנֻ לִנְזִיר הָרִים מַסָּדָה, עָרֻךְ

כְּשֻׁלְחָן. עַל שֻׁלְחָן אָסֻר לָשֶׁבֶת,

הָיֻ אֹמְרִים בַּבַּיִת. שֻׁלְחָן

הֻא מִזְבֵּחַ, הָיֻ אֹמְרִים בַּבַּיִת.

מְנַחֵם פֶּרְלְמֻטֶר

וְאַחֵר

מַרְצִים מַעֲשֵׂיהֶם

בַּמָּקֹם בַּדָּרֹם.