שִׁנַּיִם זְמַן אָכַל אֶת הַנְּיָר

בַּמִּלִּים לֹא נָגַע.

מִכָּל חֲבִילַת הַסְּפָרִים הַתְּלֻשִׁים

“מַעֲנֵה לָשֹׁן” שָׁמַר לְנַפְשׁוֹ.

הָאֹתִיּוֹת גְּדֹלֹת וְרָזֹת, כְּאֵלֻּ כְּאֹתִיֹּת הַתֹּרָה

שֶׁעֹד לֹא לָבְשֻׁ דְּיוֹ אוֹ

כָּאֵלֻּ שֶׁכְּבָר פָּשְׁטֻ דְּיוֹ

וּמַבִּיטוֹת כְּאָדָם.

שִׁנֵּי הַזְּמַן אָכְלֻ אֶת שֻׁלֵי הַנְּיָר. הַזְּמַן

הִגִּיעַ עַד הַמִּלִּים. בַּמִּלִּים לֹא נָגַע.

אֵין תֹּלַעַת בַּסֵּפֶר. שֻׁם דָּבָר לֹא אַבְּסֹלֻטִי.

הַמָּוֶת לֹא אַבְּסֹלֻטִי.

מֹלֶדֶת רֹדֶפֶת מֹלֶדֶת.

הַ“צֶּדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף” – הֻא בְּעַצְמוֹ רֹדֵף צֶדֶק.

מִישֶׁהֻ אָמַר מַשֶּׁהֻ.

אָז אָמַר. הָאט עֶר גֶּעזָאגְט.

אֲנִי מְסַבֵּב אֶת הָרֹאשׁ

וְשֹׁמֵעַ אֶת שְׁחִיקַת חֻלְיֹת

הַצַּוָּאר. אָדָם יְסֹדוֹ מִשֶּׁלֶד.

שֶׁלֶד הֻא שְׂפַת קְבָרִים.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה תְּפִלֹּת וּבַקָּשֹׁת וּתְחִנֹּת וְתַחֲנֻנִים

עַל מָקֹם סָגֻר אֶחָד וּמְסֻגָּר.

יֵשׁ בָּזֶה מַשֶּׁהֻ סֹד שֶׁאַף

פַּעַם לֹא תִּרְאֶה אֹתָם.

ח אלול תשמג, 17 אוגוסט 1983