תְּנִיהוּ לָמוּת! תְּנִיהוּ לָמוּת!

אָבְדוּ דְרָכָיו אֵלַיִךְ.

אָבְלוּ דָמָיו מִלַּיִל,

נָבְלוּ יָמָיו לַיִל –

קַלּוּ לָמוּת, לָמוּת.

תְּנִיהוּ לָמוּת! תְּנִיהוּ לָמוּת!

מִמֵּךְ, מִמֵּךְ יְבַקְּשֶׁנָּה.

מָלְאָה אַהֲבָתוֹ וַתְּבַלְּעֶנּוּ,

כָּלְתָה חַיָּתוֹ וְלֹא תְכַלֶּנּוּ –

גָּמַל לָמוּת, לָמוּת.

וְיחִי, יְחִי מְלֵא־מָוֶת,

וְאֵין לַמָּוֶת מָוֶת.

וְאַתְּ לְפָנָיו, לְפָנָיו נִצָּבֶת, –

לְחַיָּיו, לְחַיָּיו מַצָּבֶת.