וְרַב לִי בִי, רַב מִשֵּׂאתִי:

הֱיוֹת לִי עַצְמִי וּבְשָֹרִי,

וּדְבוֹק בִּי כְאָחִי וְרֵעִי,

וּשְׁכוֹן עִמִּי כִרְעוּתִי,

וְלַוּוֹת אוֹתִי כְצִלִּי, –

לְלֹא זוּלָתִי, בִּלְתִּי.

וְאִם מְעַט – אַף מַחְשַבְתִּי.

הוֹ בְדִידוּתִי בִקַּשְׁתִּי, בְּדִידוּתִי!

מִזּוֹ כַת מְרֵעִי – חֵרוּתִי.

לְמַעַן אֶהְיֶה רוּחַ בּוֹדֵד אֶל סִפֵּךְ,

וְאֶחְלֹף כְּרוּחַ בּוֹדֵד אַמּוֹת סִפֵּךְ,

וְאֶדֹּם עִמָּךְ וְאֹחַז בְּכַפֵּךְ,

וְהָלַכְתְּ אַחֲרַי – שְׁלַל כַּפֵּךְ.