אֶל־עַם עִמְקֵי שָׂפָה אַתָּה שָׁלוּחַ

דּוֹלֶה מִמַּעְמַקִּים שָׂפָה נִשְׁכָּחַת

אוּלַי אָזְנָם יַטּוּ מוּסָר לָקָחַת

בַּפֶּגֶר הַמּוּבָס לָפַחַת רוּחַ.

צֵא בֵּן יַקִּיר בִּשְׂדֵי תֵבֵל לָשֹוּחַ

בּוֹזִים רַבִּים תִּמְצָא בּוֹזֵי תּוֹכָחַת

וִיבַהֶלְךָ פִתְאֹם פַּחַד וָפָחַת

נֹעַם מִלֶּיךָ כִּי תִשְׁפֹּךְ לָרוּחַ.

אַךְ לֹא תִירָא תֵחָת: אֶחָד וּשְׁנַיִם

מֵעִיר מִמִּשְׁפָּחָה אָזְנָם לִבָּמוֹ

יַטּוּ אֵלֶיךָ, מִשֵּׁנָה יָקִיצוּ.

יִרְאוּ יַשְׂכִּילוּ יַאַזְרוּ מָתְנָיִם

יוֹסִיפוּ עַל־לִקְחָךְ מֶתֶק לִקְחָמוֹ

וּבְעַם עִמְקֵי שָׂפָה אוֹרָה יָפִיצוּ.

(1829)