לְשִׁירִים אֵין שֵׁם. הָיָה זְמַן

שֶׁקָּרְאֻ לְסֵפֶר שִׁירִים –

“שִׁירִים”. לֹא כְּמוֹ

שֶׁקָּרְאֻ לִסְפָרִים אֲחֵרִים.

שִׁיר מַתְחִיל מִשָּׁמְר שַׁייקֶבִיטְשׁ שֶׁכָּתַב בִּגְרֻשׁ

בִּשְׁבִיל עֹזְרֹת בַּיִת אֵצֶל גְּבִירֹתֵיהֶן בְּשַׁבָּת

אַחַר הַצָּהֳרַיִם לִקְרֹא: “הֶחָתָן הַמְרֻמֶּה”,

“הַכַּלָּה שֶׁהֹלִיכֻ שֹׁלָל”, “הֶחָמֹת הַכַּעֲסִית” (הַשֵּׁמֹת בִּדְיֹנִיִּים) וְכַדֹּמֶה.

שִׁיר מַתְחִיל

מֵאֵיפֹה?

מִשָּׁמְר.

מֵעֹזְרֹת בַּיִת הִתְחִילָה שִׁירָה לִהְיֹת.

שִׁיר מַתְחִיל

כָּמֹהֻ

מִי. ל. פֶּרֶץ

שֶׁכָּתַב

"שְׁטִילֶער שְׁטִילֶער.

דַּאנְקְן וִויל עֶר".

בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט.

נַפְשׁוֹ שֹׁאֶלֶת.

לֵידַע מַדֻּעַ

מַה צָרִיךְ מַהְבּוֹ לְהַבִּיעַ.

לֵידַע מַדֻּעַ מַהְבּוֹ

לְהַשְׁמִיעַ.

הַיֹּם, לֹא בַּלַּיְלָה, הַיֹּם,

כָּרְתֻ

וּכְשֶׁלֹּא הָיָה מִי,

אָז אֲנִי.

שִׁיר מַתְחִיל

וְנִפְסָק בְּאֶמְצַע.

לֹא מִתְלַחְלֵשׁ לִי.

נֶגַח בֶּטֹן.

כד–כו ניסן תשמג, 7–9 אפריל 1983