בַּקָּצִיר / אברהם סולודר

זִיו קָמָה וְרֵיחַ בָּר,

שְטִיחַ-פָּז עַל גַּיְא וָהָר,

שִיר צִפּוֹר בְּנֹעַם צְלִיל,

רוּחַ זַךְ צוֹהֵל בְּגִיל:

,,בֹּא מַגָּל עַלִּיז וְקַל,

קְצֹר זָהָב – שִׁלּוּם עָמָל!"

שִׁבֳּלִים נָעוֹת כְּבֵדוֹת,

שִׁבֳּלִים דֹּם רוֹעַדוֹת…

מִי זֶה טָס כְּנֶשֶׁר עָז?

מַקְצֵרָה עַל שְׂדֵה הַפָּז,

אֶבְרוֹתֶיהָ בְּעֹז הוֹמוֹת,

עֲרֵמוֹת מִתְרוֹמְמוֹת.

דְּגָנִיָּה צְנוּעָה, תַּמָּה –

מַה תְּחִילִין בִּדְמָמָה?

יֶלֶד רָץ אֲדֹם-לְחִי –

יִקְטְפֵךְ, לְזַר תִּהְיִי.

הַקּוֹצְרוֹת בַּעֲטָרוֹת

בְּזֹהַר חֵן עוֹבְרוֹת-שָׁרוֹת.

עֲגָלוֹת וְשִׁבֳּלִים

בְּטוּר יָזוּעו כִּנְמָלִים.

זִיו בְּרָכָה בַּגֹּרֶן נָח,

עֲרֵמָה – מִזְבֵּחַ צַח,

עוֹד מְעַט יֵהֹם מוֹרָג:

דַּק-דַּק-דַּק, דַּק-דַּק-דַּק.