לזכרו של יצחק עֹגן

יָמִים הִנֵּה בָאִים כְּהֹלֶם הַמַּקֶּבֶת.

סַדָּן שֶׁל הָעֲלִיל – עָלָיו גּוֹרָל נוֹשָׁן.

וְדוֹר בְּיָד אַחַת זֵעָה מָרָה נוֹגֵב, עֵת

שְׁנִיָּה שׁוֹדְרָה קְצוּבוֹת הַהֶנֶף לַסַּדָּן.

מִסַּף אוֹרְבָה כְאֵיד לְהִתְפָּרֵץ הָרוּחַ,

כַּבּוֹת הָאֵשׁ תְּנַס בִּמְזִמּוֹת סוּפָה.

אַךְ יַד בִּטְחָה תָגִיף הַשַּׁעַר הַפָּתוּחַ,

וְרַק אָבָק תָּקִים הָרוּחַ בְּעוּפָהּ.

יָמִים בַּלֵּב הוֹמִים,

וְלֵב – לַיּוֹם מִנֶּגֶד.

מִבֵּין צוּקֵי הַלֵּיל נוֹהֵם הָעֲרָפֶל.

אוּלָם הַלְמוּת עַל־אַף בְּעֹז הָעֹז נִמְזֶגֶת –

לְאַט תַּבְנִית מָחָר בַּהֹלֶם תִּתְחַשֵּׁל.

רַק מִי שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הִדְבִּיר הַזַּעֲזוּעַ,

וְאָצָה לוֹ דַרְכּוֹ אֶל לֹבֶן הַלְּאָן –

רַק לוֹ יָאִיר הָאוֹת מִסֹּבֶךְ הַמַּדּוּעַ.

רַק לוֹ,

לוֹ יְאוֹתֵת גַּם בִּזְמַנּוֹ הַזְּמָן.

יָמִים יֵשׁ הַחוֹתְרִים מִנִּי שְׁכוֹלֵי הַנֵּכֶר

לְעַם הַמַּעְפִּיל בְּמַעֲלֵה בָאוֹת.

מִדֶּרֶךְ אַט יִסּוֹגוּ כִשְׁלוֹנוֹת וָסֶכֶר.

לַיְשִׁימוֹן יִסּוֹגוּ עַרְפִלִּים, סוּפוֹת.

4.12.1947