בֵּין קְבָרִים הַקֶּבֶר.

דְּמִי. וּמַצֵּבָה.

אַךְ הַשֵּׁם קוֹרֵעַ

לַמַּבָּט אֶשְׁנָב.

זִכָּרוֹן מֵגִיחַ.

מְשַׁפְשֵׁף עֵינָיו,

וּפוֹרֵשׂ כְּנָפַיִם,

וּמְשַׁגֵּר גַּלִּים.

כֵּן, תַּלְמִיד הָיָה לִי –

כְּבָר חָלְפוּ דוֹרוֹת.

וְשֶׁמָּא טָעִיתִי –

הֵן הָיָה אַךְ תְּמוֹל.

סַפְסָלוֹ עֲדַיִן.

וְשֶׁמָּא אֵין עוֹד?

אַךְ הִנֵּה, הִנֵּה הוּא –

שׁוּב רָכוּן עָלָיו.

וּמִיָּד מַצְבִּיעַ,

וּמְחַכֶּה לְאוֹת.

וְהוּא קָם, מַבִּיעַ

בְּרַק מַחְשְׁבוֹתָיו.

כְּבָר טֻשְׁטַשׁ הַבֶּגֶד.

גַּם הַקּוֹל, צְלִילוֹ,

גַּם פְּרָטֵי הַשִּׂיחַ –

רַק הֶבְרֵק מֹחוֹ.

וְיָדוֹ – לְעֵזֶר.

וְלִבּוֹ – אָדָם.

אַחֲרָיוּת בְּקֶבַע –

לַזּוּלַת, לַכְּלָל.

לַחַיִּים, לְמַעַשׂ –

כָּךְ טֻפַּח, כְּמוֹ עֵץ.

אַךְ חוֹסֶה הַקֶּבֶר

בֵּין עֵצִים כָּעֵת.

תשמ"ט