תַּצְלוּם אִמִּי בּוֹדֵד נִשְׁאַר לִי

וְהַנֶּכְדָּה מִשְּׂמֹאל עַל זְרוֹעַ.

לֹא עוֹד הָיוּ לָהּ בְּחַיֶּיהָ.

קָרְעָה שְׁתֵּיהֶן אֵיכַת פּוֹנָאר¹.

שְׁחוֹר הַתַּצְלוּם. קְמָצִים שֶׁל לֹבֶן.

אַךְ כָּל מַחְסוֹם פּוֹרֵץ הַזֹּהַב.

חִיּוּךְ תַּצְלוּם וְלֶטֶף זֵכֶר –

שֶׁל טוּב, שֶׁל גֹּדֶשׁ יָד, שֶׁל דֶּמַע.

לֹא נוֹף יַרְקוּת, לֹא עָב, לֹא שֶׁמֶשׁ.

לֹא הֵד כְּנַף עוֹף, לֹא נֹחַם רוּחַ –

מִן הַמַּבָּט, מֵרַחַשׁ דֹּמִי –

אֵין בַּתַּצְלוּם. יֵשׁ הֵד שֶׁל זֹהַב.

גִּזְעֵי עֵצִים, שֻׁלְחָן בָּרֶקַע.

שְׁחוֹר הַשִּׂמְלָה. צַוְּארוֹן הַלֹּבֶן.

שֵׂעָר שָׁחוֹר. מִן הָעֵינַיִם

גַּלֵּי זָהָב שֶׁל לֵב נוֹבֵעַ.

פּוֹנָאר – הַלֹּעַ.

רָחַקְתִּי.

מַעְיָן בָּלְעָה רְעִידַת פּוֹנָאר.

אַךְ מְפַכֶּה

        עֲדֶן

            עֲדַיִן.