לזכרו של אברהם ברוידס
מִשְּׁחוֹר אַבְנֵי קִיר כִּשְׁחוֹרָם שֶׁל אוּדִים,
מִגֶּבַע עוֹלֶה מְחֻגַּר רְחוֹבוֹת,
מֵחֹם מַעְיְנוֹתַיִךְ לַקֶּרֶת צְמוּדִים –
מֵצִיץ עֲבָרֵךְ עַל נוֹפוֹ הֶעָבֹת.
עַל רֶכֶס חוֹבֵק אֶת נָוֵךְ בְּלִי־מֵשִׂים,
בֵּינוֹת סִמְטָאוֹת שֶׁבְּסוּת עַתִּיקָה,
עַל קֶבֶר נוֹשֵׁם בְּצִלָּם שֶׁל נִסִּים –
צוֹמְחָה בִדְמָמָה אַגָּדָה עֲנֻגָּה.
עֵת שַׁחַר מוֹלִיךְ אֶת שִׁמְשׁוֹ בְשִׂמְחָה,
עֵת יוֹם מִתְרַגֵּז בְּשׁוּלֵי סְעָרָה,
בְּלֵיל לְבָנָה הַלּוֹחֵשׁ אֶת שִׁמְךָ
טוֹבְלָה אַגָּדָה בַכִּנֶּרֶת – דְּבִירָהּ.
קִסְמָהּ מִתְרַעְנֵן, וְכָמוֹהוּ כֹּחָהּ.
כִּפְסִיג שֶׁל בְּרֵאשִׁית מֵחָדָשׁ מַזְהִירָה.