בְּתוֹךְ עֵרֶב הָמוֹן שֶׁלִּפְנֵי שַׁעֲרֵי

גֵיהִנּוֹם עוֹלָמוֹת גַּם הַתְּרֵי

(שֶׁל הַכָּאן בִּשְׁבִילְךָ, בִּשְׁבִילוֹ שֶׁל הַשָּׁם)

מַג תְּכָכִים בֵּין שׁוֹעֵי חֶבְרָתָם.

לֹא חָשׁוּב מִי.

                        וְאֵיךְ

הַתַּרְמִית

                        תְּהַלֵּךְ

וּשְׁלָטֶיהָ תַּצִּיג רַאֲוָה –

בְּלִבּוֹ הוּא מַתְמִיד

לְהַסְתִּיר הַחֲנִית.

יֶאֱרֹב וְיִפְצַע הָאַחֲוָה.

אִם בִּצְעִיף כֶּבֶשׂ רַךְ

                        הוּא יָלִיט הַפָּנִים.

וּבְשֶׁמֶן זֵית זַךְ

לְשׁוֹנוֹ כִּי יִמְרַח.

                       אוֹ חִיּוּךְ יִצְטָרֵד בְּעֵינָיו לְבָנִי,

אוֹ מִבּשֶׁת פָּנָיו

רַק יַרְאֶה אֶת הַגַּב –

הֵן לַנֶּפֶשׁ יַחְדִּיר רַק זַרְעֵי הַשְּׁאָט.

יֵשׁ תִּתְמַהּ

הַחֶמְלָה עַל כִּמְשׁוֹן הַזּוּלַת.

                        בּוֹ הִתְלִיעַ מַצְפּוּן

וְיָשְׁרוֹ מְבֻתָּר.

אֲבָל יֵשׁ לְעִתִּים תְּקוֹנֵן בַּמִּסְתָּר

הַנְּשָׁמָה

                        עַל עִיֵּי הָאֵמוּן.