אדוני!
וארשה, 19 נובמבר 1891
בשביל המענה, אשר לי לתת לך, קצר מכתב פתוח מהשׂתרע, אך בשביל בן־עירי הנני עושׂה לפנים משורת הדין (לבלי לענות בלי תשלומי מענה־חזרה) ועונה במכתב סגור.
שירך אשר שלחת לי לא יוכל לבוא בדפוס מפני הטעמים הללו:
1. מלבד רגש חם אין בשירך לא יופי ולא רעיון חדש. שהסופר, החפץ לכתוב איזה מאמר בחכמה ומדע, עליו להתנשׂא ראשונה בּמחשבותיו על העם, אשר הוא חפץ ללמד, למען יוכל למלאות את חסרונם במחשבה, לא למען הוסיף קש ותבן אל המוחות המלאים קש ותבן, כן על המשורר, החפץ להרעיש לבבות ברגשותיו, לתת רגש חדש או בצורתו או בהתנשׂאות־הרוּח, או במדרגת החום, והכול בערך היופי. הרגש שאתה מרגיש לירושלים ולארץ־ישראל איננו נופל ואיננו גבוה מכל הרגשות של כל חובבי ציון, ואם נחפוץ לקבוע רגשות כאלה בדפוס, אז יהיה מספר המשוררים כמספר הקוראים.
1. שירך מלבד זה תלוי באויר. חפצת לספר את רגשותיך לארץ הקדושה, ואל המטרה לא הגעת, כי אין בשירך מאומה מארץ הקודש, לא נוכל לדעת במה לקחה את לבבך, במה נקשרה נפשך בה? למען תוכל להבין את הדבר הזה, קח לך את שירך אשר כתבת, ומבלי שנות בו אות, קרא אותו באזני אחד מחבריך, באופן שתשנה אך את השם ותאמר לו כי השיר מוּסב לא על ארץ ישראל, כי אם על איזה מאַטרעֶנה אוֹ מאריה, או שיינדל או עלמה יפה אחרת, אז תשמע, כי השיר יתּכן מאד מאד מאד:
טרעֶרעֶן פליסעֶן געֶמישט מיט בלוט
און איך בּעֶנק נאָר וועֶגן דיר,
דיך פאַרגעֶסעֶן קאָן איך ניט,
ביי יעֶדעֶן טריט פעהלסט דוּ מיר.2
על לב מי יעלה, כי פה העניין ירושלים ולא מאַטרעֶנה?
ומה גם הבא אחרי זה:
(ווייל) דוּ ביסט מיין בּעֶסטעֶר זעֶגעֶן,
אין דיר העֶנגט מיין גאַנצעֶס גליק;
איך וויל קיין געֶלד און קיין פעֶרמעֶגעֶן,
איך וויל נאָר דיין ליבּעֶן בּליק.3
העין היפה מוסבת ביתר שׂאת על איזוֹ איילה שלוּחה ולא מצודת ציון, גם הבחורה שאתה בוחר בין הכסף והאהבה נופלת יותר על ה“שידוּך”, שטוב לך עלמה עניה ואהבתה ויוֹפיה מעלמה עשירה, אשר לבך רחוק ממנה. לך לדעת, כי הרגש הוא תולדת הפגישה של שני עצמים, ולפי טבע שניהם יהיה טבע הרגש, ועל־כן רגש בלי תאוּר, [רגש] המרחף באויר, איננו מורגש לאחר, כי לא יצא מן הכּוח אל הפועל כהוגן.
1. יש משקל לשיר, ואתה לא תדענו. לפנים היו מחשבים את התנועות לא לעזר ולא להועיל. על־פּי המשקל, אשר למדנו כעת מיתר הלשונות, העיקר הוא סדר התנועות לפי ההברות הקלות והחזקות,4 ועליך על־כן ללמוד ראשונה את חכמת המעֶטריק (די לה שבוע מקרא עם עבודה), אשר תמצא בכל הלשונות.
1. החשק לכתוב והקלות לכתוב באים על־פי הרוב לפני היכולת להודיע איזה דבר חדש, לפני הלימודים. אם חפץ אתה להשתמש בכלי, אשר אתה מרגיש, עליך ללמוד, לקרוא הרבה, לשקוד על ספרים חדשים, להגות ולמלאות כרסך ממעדני הדעת, אחרי־כן תעוּף על ראש הפסגה (שיר) או תעלה (פּרוֹזה), ותשיר או תדבר באזני העם.
מוקירך
ל. פּרץ
מחיר הבּיבּ‘5 חלק א’ (בפ"ע6) 1 רו"בּ 20 קוֹפּ.
" ב' " 1 " 20 "
שניהם יחד: 2 "
החלק השני יצא לאור במהרה.
אולי תוכל להמציא לי סוכן טוב על ספרי: בּיבּ', “אַרגעֶנטינא”7 ועוד, אשר אוציא בקרוב לאור? כתוב.
-
[דוד פאלק, שפּונה אליו פּרץ בלשון “אדוני!”, היה אותו זמן נער בן שתים־עשרה בזאמושץ. הוא שלח בשביל ה“ביבליאָטעק” שיר ביידיש, וכבן־עירו של פּרץ זכה לתשובה מפורטת, כמובן – בעברית. דוד פאלק נשאר תושב ותיק בזאמושץ, ומידו הגיע המכתב לידי נחמן מייזל, בעל אסיפת המכתבים של פּרץ.] ↩
-
דמעות שוטפות מעורבות בדם /ואני מתגעגע אך עליך,/לשכוח אותך איני יכול,/ עם כל צעד אַת חסרה לי. ↩
-
כי את מיטב אשרי,/בך כל מזלי תלוי;/אינני רוצה לא זהב ולא רכוש,/ אני רוצה רק מבטך האהוב. ↩
-
כלומר: ההברות המנוגנות והבלתי־מנוגנות, המשקל הטוֹני. ↩
-
בפני־עצמו. ↩
-
בפני־עצמו. ↩
-
הביבליוֹתיקה שהוציא פּרץ (“יידישע ביבליאָטעק”). ↩