(שִיר־זָהָב Sonnet)

אָז עֵת־מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ רָאֲתָה עֵינֵנוּ,

כִּי בָא, כִּי בָא לִשְׁכּוֹן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ,

אָז רָחַב כָּל־לֵב וַיְהִי אַךְ שָׂמֵחַ,

אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ מַלְכֵּךְ נְפָשׁוֹת לוֹקֵחַ!

אַךְ בֵּן־פֹּרָת, יַקִּיר, מִשָּׁרְשׁוֹ נֵצֶר,

לוֹ כָל־חֶמְדָה זֶה רוּדָלְף יוֹרֵשׁ עֶצֶר

עַד הֵנָּה לְבֹאוֹ כְּאֶל־מָטָר יִחָלְנוּ

בְּתוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַכְאוֹב סָבָלְנוּ.

עַתָּה כִּי תַאֲוַת לִבֵּנוּ נִתָּנָה

מַה־נּוֹסִיף נְבַקֵּשׁ עוֹד? אַחַת הַשְּׁאֵלָה:

מְלֹא־רֹחַב אַרְצֵנוּ, בְּכָל־עִיר, כָּל־פֶּלֶךְ

הִיא רֵאשִׁית שְׁאֵלוֹת, עָלְתָה עַל כֻּלָּנָה,

מִלֵּב עָמֹק עַל זֹאת נִתְפַּלֵּלָה

אֱלֹהִים, עֹז לְמֶלֶךְ תֵּן! שָׁלוֹם לְבֶן־מֶלֶךְ!

ישראל ראלל

מתרגומי “שירי רומי” ומעריך מ"ע “שם ויפת”