מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ששונות זעירים

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

שְׂשׂוֹנוֹת זְעִירִים, שְׂמָחוֹת כִּזְנַב-לְטָאָה: / רחל המשוררת

הַיָּם לְפִתְאֹם בֵּין שְׁנֵי בִּנְיָנִים בַּכְּרָךְ,

זְכוּכִית הַחַלּוֹן נוֹצֶצֶת בְּשֶׁמֶשׁ שׁוֹקְעָה –

הַכֹּל מְבֹרָךְ!

הַכֹּל מְבֹרָךְ, לַכֹּל נְגִינַת נֶחָמוֹת,

בַּכֹּל רְמָזִים טְמִירִים, וְהַכֹּל יִסְכֹּן

לַחֲרֹז עַל חוּטָיו אַלְמֻגֵּי הַמִּלִּים הַנָּאווֹת.

כְּיַד הַדִּמְיוֹן.

תל-אביב, תרפ"ו

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

לאור הונוס

מאת לוי אריה אריאלי (פרוזה)


קלאודיו (נבהל): לך אין איפוא כוכב, לורנצו!…

לורנצו (בלחש של חרדה): הס!… פן ישמעוך צללי הבוהו…

(מטרגדיה אחת של ימי הביניים)


לרגל קלקוּל בשעונו הוכרח המשגיח להפסיק את העבודה בפרדס על פי השמש. הוא האהיל בכף ידו על עיניו האמוצות והטרוטות מתחת לכובע הז’וֹקישלו, מצמץ בהן רגע בבוחנו את נקודת עומדו של מלך היום ויקרא בקול לכל אורך השדרות:

­– ח’לס, יא שבאב! 1

נשמע קוֹל צלצול המעדרים המנערים את האדמה, שנדבקה בהם, ומן השדרה הצרה, הנטועה רימונים ואספרגלים, יצאו כעשרים איש פועלים שזופים, מכוסי זיעה, בהליכה איטית מעייפות ובעיניהם המורָדות עצב. רק פועל אחד, עלם חסון ועליז, פרש מן הציבור ונטה הצידה אל תעלת הבריכה, שהמים זרמו בתוכה במין תמימת מעירה נשכחות יקרות ולוקחת לב. פה הוא כרע על ברכיו והתחיל לגמוא את המים בצימאון עז, כמאיים על הבריכה לייבשנה עד טיפתה האחרונה. מילטון לא היה באותו מעמד. אילו עמד הוא כאן טרם הוּכו עיניו הטהורות בעיוורון וראה את שני הרעים הרעננים – העלם והזרם – מתנשקים אהדדי ואת אלו קרעי הבגד המלגלגים על עצמם ואת זו השתיה הלהוטה, כי עתה ודאי נשא את עיניו השמיימה וקרא בהתרגשות עמוקה: “ברוכים העלומים לאלוהים!”

אבל מילטון לא היה פה ולא בקרבת הפרדס, ושיירת הפועלים לא הרגישה בעלומיה. היא לא השגיחה בעדן הנפלא הנטוע בתוך הדם הרותח הזה בתוך הלבבות המוצקים האלה הדופקים לאט במין חשאיות מתונה, גאה ובטוחה בעצמה… רק טעם תפל טעם חיכם בכול ויבובי התאוננות – רינתם כל היום.

לפני שִׂימָם את פעמיהם אל המושבה הרחוקה מהלך שעה ישבו כולם על הדשא, מאחורי סוכת השומר, לנוח.

­– שקץ ותועבה! – הפסיק האחד את הדממה בהשליכו בעוצמה קפדנית את זנב הסיגריה שלו אל העשב – בנשמתך… הרגשה… כאילו אבד לך היום כיס מלא אדרכמונים.

– כמעט שכך – ענהו בשוויון-נפש איזה ברנש פרוע זקן ואדום כאש ועב-החוטם – בנשמתך כאילו לנה אורחת ישמעאלים ושכחה לפנותה מגללי גמליה.

– אה, לא כדאשתקד – נשמע עוד איזה קול צעיר מאוד, קובל ומדבר בחשאי לעצמו.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.