ימי חייו של ד“ר משה בריל קצרים ומעטים היו, רק בן 33 שנים היה במותו. בשנת 1910 נולד בצפת. בהיות משה בן שנה וחצי עזב אביו את הארץ ונסע לברזיל. משה נשאר בצפת וקבל את חנוכו בחוג משפחתו. בן שלש הוא נכנס ל”חדר" של מלמד דרדקי וכבר בגיל של חמש שנים התחיל ללמוד חומש ורש“י. בן שש הוא לומד גמרא. כבר אז הצטיין בתפיסה מהירה. לא עברו שנתים ימים וה”רבי" העבירו לקבוצת ילדים גדולים, שרובם היו בני 12–13 ללמוד גפ"ת.

בשנת 1919 חזר האב מברזיל ומשפחתו עקרה את מקום מגוריה לעכו. בזמן ההוא היה הישוב העברי בעכו דל ולא היה בו בית ספר עברי הגון. בראות אבי משה, כי ילדו המחונן ישאר ללא חנוך וללא תורה, הצטער מאד וחפש דרך לתקן את המעוות. המוצא היה לעבור לחיפה. ואמנם בשנת 1921 עברה משפחת בריל לגור בחיפה. שם הוא נכנס לביה"ס החרדי “נצח ישראל”.

כבר בימי ילדותו ניכרו בו סימנים מובהקים של כשרון וחריצות בלמודים, וככל שהוסיף ללמוד כן גדלה תשוקתו אליהם. עם גמרו את חוק למודיו ב“נצח ישראל” בשנת 1923, והוא אז בן 13 שנים, נכנס לבית־המדרש למורים של “המזרחי” בירושלים. הוא נתקשר כאן אל המסורת היהודית, אף קנה לו ידיעה הגונה בלשון העברית ובספרותה העתיקה.

כבן 19 קבל את תעודת ההוראה, אולם דרכו בחיים עדיין לא התבררה לו והוא חוזר לחיפה להורות בביה"ס העממי “נצח ישראל”, אשר בו קבל את ראשית השכלתו.

בזמן ההוא היתה תנועה גדולה של נוער עברי יוצא לחוץ לארץ להשתלם, ביחוד לארצות הברית של צפון אמריקה. תנועה זו סחפה גם את בריל הער. הוא נתקבל לאוניברסיטה של ניו־יורק N.Y.U. למחלקה הפדגוגית.

עודו לומד באוניברסיטה והוא מכין את עצמו למטרה מעשית ולעבודה בא"י, הוא מבקר בקורסים לנהול ופקוח על בתי ספר. בשנת 1933 הוא מקבל את תארו הראשון B. Sc. בהצטיינות, לאחר שסיים בשלוש שנים את הקורס של ארבע שנים.

בינתיים נתבררה לו יותר נטיתו במקצוע הפסיכולוגיה והחנוך. הוא הכיר בערכו הפדגוגי של הטפול האינדיבידואלי וביחוד לגבי ילדים קשים לחנוך והתמסר ללמוד הפסיכולוגיה הקלינית, העוסקת בילדים יוצאי־דופן, מפגרים, עברינים, עזובים וכדומה. הוא מעמיק בפרובלמות ומסגל לעצמו דרך החקירה הסטטיסטית, שנתחבבה עליו אחרי־כן במאד, מתקדם בלמודיו במהירות ומקבל כבר בשנת 1934 את התואר האקדמאי M.A., בהצטינות ואחרי שנה את התואר Ph.D. בפסיכולוגיה.

כאמור, ההצלחה האירה פנים לבריל. משרות שונות הוצעו לו באמריקה אחרי שסיים את למודיו באוניברסיטה, אך הוא שאף בכל לבו לשוב לארץ מכורתו ולהתמסר לעבודה אשר למענה הכשיר את עצמו באמריקה. בשנת 1936, בחודש מאי, באו ד"ר בריל ואשתו לארץ.

במשך שבע שנות כהונתו באוניברסיטה העברית פרסם למעלה מארבעים עבודות, ביניהן חבוריו: “אוצר מלות היסוד בעתונות הערבית היומית” ו“הפסיכואנליזה וזיגמונד פרויד יוצרה”.

בריל, איש המדע, בראשית דרכו היה והתכונן לפעולה רבתי. והנה בא המות וקטע אותו בדמי ימיו. מדע החנוך בארץ ידע להעמיד לו ציון כלאחד הראשונים במניחי היסוד.

(מתוך דבריו של ד“ר ב. ברנר בחוברת “ד”ר משה בריל ז”ל – דברי אזכרה ותולדות חייו".)