… וְהַנָּבִיא מֵרֹאש גִּבְעַת סְלָעִים

צוֹפֶה לַעֲבָרִים בָּדָד:

"אַיֵה הַדֶּרֶךְ, בָּה הָלְכוּ הַחֵלְכָּאִים?

אֵי הַנָּתִיב, בּוֹ עַם אוֹבֵד נָדַד?

הוֹי לָמָּה הִצַּלְתָּנִי רַב־הַטַּבָּחִים,

מִקְּלוֹן הַשְּׁבִי? הָהּ חֶסֶד אַכְזָרִי!

אַךְ אֲחַפְּשֵׁם עַתָּה בְּכָל דְּרָכִים

וּבַקּוֹלָר אָשִׂים גַם צַוָּארִי".

אַךְ יִרְמְיָהוּ עוֹד בִּמְרִי שִׂיחוֹ יָרִיד,

אַךְ עוֹד יוֹרְדָה עֵינוֹ פַּלְגֵי דְמָעוֹת,

וּפֶתַע לִקְרָאתוֹ הִוְרִיד,

נָתִיב לוֹהֵט בֵּין הַגְּבָעוֹת.

מַה דֶּרֶךְ זֹאת? וְזה הָאֹדֶם מָה?

וּפַחַד מַר לִבּוֹ הָמַם…

וּבִשְׁאֵרִית אוֹנוֹ רָץ לַשְּׁמָמָה,

לִנְתִיב הָאַרְגָּמָן.

שָׁם נַחַל דָּם פִּעְפַּע רָתַח בַּדְּמִי,

רֻבְּצָה בַּדָּם הָאֲדָמָה כֻּלָּהּ…

וְהַשְּׁמָמָה פִּלַּח יְלֵל־נְהִי:

– הֵן זֶה נְתִיב צִיּוֹן הָאֲמוּלָה…

כָּבוּ הַדִּמְדּוּמִים הָאַחֲרוֹנִים,

קָדְרוּ עַרְבוֹת שָׁמַיִם עֲמֻקּוֹת,

וּבְלִי אַחֲרִית נִמְשַׁךְ שְׁבִיל הַיְגוֹנִים

עִקְבוֹת גוֹלִים בּוֹ חֲקוּקוֹת.

וְהַנָבִיא עַל כָּל עָקֵב גּוֹחֵן

מִדֵי יִצְעַד בַּדֶּרֶךְ הַנּוֹרָא,

גּוֹחֵן עַל כָּל עָקֵב, מַבִּיט, בּוֹחֵן,

כְּמוֹ קוֹרֵא חִידוֹת גוֹרָל.

פֹּה יְשִׁישִׁים הָלְכוּ, רַגְלָם גְּדוֹלָה,

אַךְ צַעֲדָם מַה צַּר. פֹּה בִּכְבָלִים

הוּבְלוּ בְּנֵי עֲלוּמִים אֶל הַגּוֹלָהּ,

וְשָׁם פִּסּוֹת רַגְלֵי הָעוֹלָלִים.

וְחֶרֶשׁ יֵאָנַח מַר

מִדֵּי יֶחֱזֶה עִקְבוֹת זְקֵנִים לֵאִים:

– "מַה צַּר לָכֶם לָלֶכֶת לִפְנֵי צַר

מִנּוֹף אֵל חַי אֶל גְּבוּל טְמֵאִים…

אַךְ מִכְּאֵבְכֶם תָּנוּחוּ בִּמְהֵרָה,

מַרְגּוֹעַ תִּמְצְאוּ בִּדְמִי קְבָרִים.

וְעַל אַדְמַת נֵכָר הַרְחֵק מֵהַמְּכוֹרָה

לֹא יֶאֱרַךְ יוֹמְכֶם, מְאֻשָּׁרִים!"

וּבִרְאוֹתוֹ עִקְבוֹת הַבַּחוּרִים

יִשְאַג כִּכְפִיר פָּצוּעַ יִרְמְיָה:

– "יָמִים רַבִּים בְּלַהַט תַּמְרוּרִים

יִכְמַהּ לִבְּכֶם אֶל אֶרֶץ־יָהּ.

יָמִים רַבִּים תַּחֲרוֹךְ צִיַּת נֵכַר

אֶת שָׁרְשְׁכֶם עוֹרֵג מִנִּי צִיָּה

עַל אֲפִיקֵי חַיָּיו… וְהוּא יֵחַר

עוֹד טֶרֶם יִפְקְדֵהוּ טַל תְּחִיָּה…"

אַךְ לְמַרְאֵה עִקְבוֹת הָעוֹלָלִים

תָּאִיר פִּתְאֹם אוֹרָה נַעֲלָמָה

פָּנָיו הָאֲפֵלִים מִנִּי צְלָלִים,

וּבִקְדֻשָּׁה יִשַּח לָאֲדָמָה,

יִשַּׁק אוֹתוֹת רַגְלַיִם עֲדִינוֹת,

וּכְמוֹ אוֹתָם לִגְמוֹעַ הוּא חוֹשֵק:

– "פַּעֲמֵי עָתִיד אָזְנַי מַאֲזִינוֹת,

עִקְבוֹת שָׁבֵי־גוֹלָה פֹּה אֲנַשֵּק…

וְעֵת אַחֲרֵי עִדָּן וְעִדָנִּים

תָּרִיעַ בְּשׂוֹרַת־יֶשַׁע רַבָּתִי,

תַּעֲלוּ גַם זִכְרוֹנִי, הַנֶאֱמָנִים,

זִכְרוֹן כָּל תּוּגָתִי עִם אַהֲבָתִי…"

כְּמוֹ כִּפַּת מִקְדָּשׁ, בַּעֲדָיָיו

רְקִיעַ־לֵיל נָטוּי עַל מֶרְחָבִים.

נָם הַיְשִׁימוֹן, נָמִים כֵּפָיו, שְׁפָיָיו,

וְטַל רוֹעֵף לְלַחַש כּוֹכָבִים.

וְאַט צוֹעֵד יָשִׁישׁ בּוֹדֵד, עָיֵף

בְּדוּמִיַּת הָרָחָב הַכָּחֹל.

לָאֲדָמָה כָּל רֶגַע יִתְכּוֹפֵף

וּבְלִי דְבָרִים יִשַּׁק הַחוֹל…