אַף בְּרִי אֻתַּת שֵׁם שַֹר מָטָר – (תפלת גשם)

בְּשַׂלְמוֹת אוֹר,

כְּטַל טְהוֹרוֹת,

כְּשֶׁלֶג צְחוֹרוֹת

וְרֵיחָן כִּפְרָחִים,

יָרְדוּ מִשָּׁמַים

שְׁנֵי מַלְאָכִים.

אַךְ הָאֲדָמָה

תִּקְדַּר, תֶּעְגַּם,

סַעַר הָמָה.

גְּשָׁמִים נִתָּכוּ,

כַּר וָאָחוּ –

בֹּץ וַאֲגָם.

סְתָו.

וּבַשָּׂדֶה,

בִּיוֵן הַטִּיט

קָרוֹן טוֹבֵעַ.

הַסּוּס מַרְטִיט.

אִכָּר יָגֵעַ

מוֹשֵׁךְ בְּכָל אוֹן.

רָחוֹק מוֹשָׁב,

רָחוֹק מָעוֹן.

לְעֶזְרָה יִקְרָא בָּעֲרָפֶל הַשָּׂב –

לַשָּׁוְא.

מַלְאָךְ אֶל רֵעוֹ יֹאמַר אָז כֵּן:

צַר לַי עָלָיו,

עַל הַמִּסְכֵּן.

מִקְּרֹא וּמִצְעֹק לוֹ נִחַר הַגָּרוֹן…

בּוֹא וְנַעֲזֹר… נַחֲלֹץ הַקָּרוֹן…

אֲבָל חֲבֵרוֹ עָנָה לוֹ כַךְ:

שִׂמְלָתִי זַכָּה, שִׂמְלָתִי יָפָה –

אֵיךְ אֲטַנְפָהּ?

רֶפֶש וָבֹץ אֲנִי עוֹיֵן,

שְׂאֵת לֹא אוּכַל טִיט הַיָּוֵן!

לֹא אֹהַב גַּם גֶּשֶׁם, אֹהַב רַק טָל.

לִשְׁמֹר עַל טָהֳרִי עָלַי מוּטָל.

וְאֵיךְ אָבוֹא לִפְנֵי כֵּס־הַכָּבוֹד

אִם שִׂמְלָתִי תֵּהָפֵךְ לִסְחָבוֹת?

וְהָרִאשׁוֹן – נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו –

הָלַךְ לְבַדּוֹ בִּשְׂדֵה הַסְּתָו.

כְּמוֹ מַבּוֹל שָׁטַף הַמָּטָר,

בִּשְׁבָטִים לַחִים עַל פָּנָיו סָטַר.

אַךְ הוּא לֹא שָׂם לֵב, הוּא חָש לַעֲזֹר,

אֲהָהּ, מֶה הָיָה לְשִׂמְלַת־הַצְּחוֹר!

חֶצְיָהּ נִרְפַּש וְנִקְרַע הַחֲצִי,

אַךְ אֶת הַקָּרוֹן מֵהַבֹּץ הוֹצִיא,

וְאִישׁ וּבְהֶמְתּוֹ שָׁלֵם וּבָרִיא.

אָז אֶל חֲבֵרוֹ חָזַר אַף־בְּרִי

– זֶה שֵׁם הַמַּלְאָךְ מְלֻכְלַךְ־הַשִּׂמְלָה –

וְיַחַד אִתּוֹ לַמָּרוֹם עָלָה.

בִּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם בֹּקֶר לֹא עָבוֹת.

מַזְהִיר בְּכָל זֹהַר כִּסֵּא־הַכָּבוֹד,

שְׁנֵי מַלְאָכִים עוֹמְדִים לְפָנָיו.

אֶחָד עוֹטֶה אוֹר וּמְצֻחְצַח כָּנָף,

אֲבָל הַשֵּׁנִי לֵאֶה וְנִכְלָם,

שׁוּלֵי לְבוּשׁוֹ מְלֻכְלָכִים כֻּלָּם,

וְהוּא כִּמְפַחֵד עֵינָיו לְהָרִים

אֶל הַכִּסֵּא מוּצַף הַזְּהָרִים.

לַכְּרוּב הַמְצֻחְצָח מִכֵּס־יָהּ אָז דּוֹבַב:

אָכֵן לְבוּשְׁךָ אֵין בּוֹ רְבָב,

אָכֵן מִלְּבוּשְׁךָ נוֹדֵף רֵיחַ מֹר,

אָכֵן עַל הַיֹּפִי תֵּדַע לִשְׁמֹר,

אָכֵן תֶּאֱהַב אֶת הַטַּל הַמַּזְהִיר –

לָכֵן עַל הַטַּל תִּהְיֶה מְמֻנֶּה.

אַךְ עֵת עַל הַטַּל יִתְפַּלֵּל הָעָם,

שִׁמְךָ לֹא יַזְכִּיר:

לֹא נִזְכַּרְתָּ גַם אַתָּה בְּאָדָם מְעֻנֶּה

בִּזְרֹם הַמָּטָר וְסַעַר זָעָם…

אֲבָל לְאַף־בְּרִי הִצְטַחֵק אֲבִי־עַד:

אַל נָא תִּכָּלֵם, בְּנִי, וְאַל נָא תִּרְעַד.

מִגֶּשֶׁם שׁוֹטֵף לִבְּךָ לֹא נִתַּר,

לָכֵן מֵעַתָּה תִּהְיֶה שַׂר מָטָר.

אֶל רֶפֶשׁ וָבֹץ לֹא נִרְתַּעְתָּ מִגֶּשֶׁת

עֶזְרָה לְהָחִיש לְנֶפֶשׁ נוֹאֶשֶׁת,

וְאִם כִּי לִכְלַכְתָּ הַלְּבוּשׁ הַיָּפֶה

הֲלֹא כָּל רְבָב זוֹרֵחַ כַּלֶּשֶם,

כָּל נֵתֶז שֶׁל בֹּץ כְּנֵטֶף הַצֳּרִי…

וְעֵת הָעָם יִתְפַּלֵּל עַל הַגֶּשֶׁם

יַעֲלוּ זִכְרְךָ בְּלֵב וּבְפֶה,

יַזְכִּירוּ בְּרֶגֶשׁ אֶת שֵׁם אַף־בְּרִי…

וּמֵאָז בָּעָם הַמִּנְהָג נִשְׁתַּל:

בְּרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, עֵת תְּפִלַּת הַטַּל

יִתְפַּלֵּל הָעָם בַּכְּפָר וּבָעִיר,

אֵין אִיש אֶת שֵׁם שַׂר הַטַּל מַזְכִּיר,

אֲבָל בְּסֻכּוֹת, בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת,

עֵת כָּל הָעָם בַּכְּפָר וּבַקֶּרֶת

בְּבָתֵּי כְּנֵסִיוֹת אֶל אֱלֹהַּ יֶעְתַּר

“לְהַעֲבִיב וּלְהַעֲנִין, לְהָרִיק וּלְהַמְטַר”,

הַזֶּרַע לַנְבִּיט וּלְהַעֲסִיס אֶת הַפְּרִי,

יַעֲלֶה אֶת זִכְרוֹ שֶׁל שַׂר הַמָּטָר,

יַזְכִּיר בְּרֶגֶשׁ אֶת שֵׁם אַף־בְּרִי.

תשרי תרצ"ח