… שֶׁהָיוּ בְּיָדָם מְגִלּוֹת שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּעַשְׁעִין בָּהֶן מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא גוֹאֲלָם.

(מדרש, שמוֹת רבה ה')

דְּמָמָה. הַחֹם לוֹהֵט. גַּם תְּכֵלֶת עָל כְּאִלּוּ

הוֹלֶכֶת וּנְמוֹגָה מֵעֹצֶם הַשָּׁרָב,

וְעַל מִדְבָּר יָשֵׁן שְׁחָקִים קְלוּיִים יַזִּילוּ

שַׁלְהֶבֶת לְבָנָה לִמְלוֹא כָל עֲבָרָיו.

בַּחוֹל זוֹחֵל נָחָשׁ, אַךְ חִישׁ רַחֲשׁוּ גוֹסֵס.

לִמְאוּרָתוֹ הוּא חָשׁ עָיֵף מֵאוֹר וָרֶשֶׁף,

וּבְלִי סִמַּן חַיִּים פִּיתֹם וְרַעַמְסֵס

בַּשֶּׁמֶש מוּטָלוֹת כַּאֲחוּזוֹת שְׁנַת כֶּשֶׁף.

עוֹד לֹא נִשְׁלַם בִּנְיַן עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת,

פֹּה קִיר, שָׁם רַק יְסוֹד חָפוּר בָּאֲדָמָה,

אַךְ גַעֲרַת נוֹגְשִׂים הַמְּאִיצִים לִבְנוֹת

תּוֹךְ הַצְלָפַת שׁוֹטִים הַיּוֹם לֹא תִשָּׁמַע.

רַק בְּבִקְעַת הַטִּיט, מִשְׁכַּן הָעֲבָדִים,

כְּפֶלֶג קָט בַּדְּמִי נוֹבֵעַ חֶרֶשׁ אֹמֶר;

עַל עֲרֵמוֹת הַקַּש, מִדָּם עוֹד יַאְדִּים,

יַקְשִׁיבוּ הַמְסֻבִּים בְּצֵל תִּלֵי הַחֹמֶר.

הַיּוֹם שַׁבָּת. אֵלֶיהָ יְיַחֲלוּ בְרֶטֶט.

עוֹד כַּף רַגְלָם, אֲשֶׁר נֻקְּבָה בְקַש וָקוֹץ

מִדֵּי רָמְסָם הַטִּיט, מֻגְלָה וָדָם שׁוֹתֶתֶת,

עוֹד פֶּצַע הַפַּרְגּוֹל אֶת גַּבֵּיהֶם יַעֲקֹץ.

אֲבָל בְּקֶשֶׁב רַב קוֹלְטִים הֵם כָּל מִלָּה

מִפִּי עַמִּינָדָב אֲשֶׁר יִדְמֶה לְשֶׁלֶד,

בְּיָד גְּרוּמָה, צְנוּמָה, אוֹחֵז הוּא מְגִלָּה

וּמִתּוֹכָהּ יַרְעִיף עָלֵימוֹ טַל תּוֹחֶלֶת.

בָּלָה הִיא הַמְּגִילָּה, כְּתוּמָה בְדָם וָדֶמַע,

מְלֻכְלָכָה בְטִיט וּבְמֻרְסַת פְּצָעִים,

אֲבָל כָּל לֵב יִרְעַד, יִדְּאַב־יִצְהַל, לְשֵׁמַע

כָּל אוֹת, כָּל הֲבָרָה, מִסֵּפֶר הַפְּלָאִים.

הִנֵּה חֲזוֹן הָרָז מוֹפִיעַ לִפְנֵיהֶם,

אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נִגְלָה בָעֲלָטָה:

“גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם…”

וַחֲשֵׁכָה גְדוֹלָה גַּם אֶת נַפְשָׁם עוֹטָה.

אַבָל הִנֵּה יֵעוּד בְּאוֹר־יְקָר רָקוּם –

וְעֵין הָעֲבָדִים תֻּדְלַק בְּגִיל וָמֶרֶץ…

כְּשֶׁם שֶׁבָּא הָרָע כֵּן גַּם הַטּוֹב יָקוּם!

שִׁמְעוּ: “לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ…”

לְאַט לְאַט קוֹלוֹ שֶׁל הַקּוֹרֵא יָשׁוּחַ

וְעַל חָזוֹ רֹאשׁוֹ מֵעֲיֵפוּת מַרְטִיט,

גַּם הַשּׁוֹמְעִים, סְחוּטֵי עֲמַל כָּל הַשָּׁבוּעַ.

שׁוֹקְעִים בְּתַרְדֵּמָה בְּצֵל תִּלֵּי הַטִּיט.

דְּמָמָה. אַךְ הֵד כָּבוּש פִּתְאֹם בַּדְּמִי יַחְתֹּר.

הַאִם זֹאת נְשִׁמַת עֲדַת הָעֲבָדִים?

אוֹ נַאֲקַת חָנוּק, אֲשֶׁר אִסְפַּקְלָטוֹר

שִׁקְּעוֹ בְתוֹךְ הַקִּיר, וְהִיא תוֹבַעַת דִּין?

וְשׁוּב דְּמָמָה, הַהֵד בַּלַּהַט מִתְמַסְמֵס.

הַאִם יֹאבַד לָעַד? הַאִם עוֹד יְבֻקַּש?

וְשוּב שׁוֹתְקִים קִירוֹת פִּיתֹם וְרַעַמְסֵס,

נָמִים תִּלֵּי הַטִּיט וַעֲרֵמוֹת הַקַּש.

רַק בֶּן עַמִּינָדָב אֵינוֹ יָכוֹל לִישֹן,

לְיַד אָבִיו יַעֲמֹד וּבִרְעָדָה יָגִילָה.

אֶת יַד אָבִיו הַנָּם תּוֹמֶכֶת יַד נַחְשׁוֹן

מִפַּחַד פֶּן תַּשְׁמִיט גְּוִילֵי הָרָז, חָלִילָה.

וּבִמְגִלַּת הָרָז נַפְשׁוֹ תִצְלֹל כֻּלָּהּ,

וְעַל חִוְרוֹן פָּנָיו אֵשׁ פֶּלֶא מִתְלַקַּחַת,

כְּאִלּוּ כְּבָר שָׁמַע שׁוֹפַר הַגְּאֻלָּה,

כְּאִלּוּ כְבָר רָאָה הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת…