הַצָּפוּן בְּחֻבִּי לֹא תֵדְעוּ עַד מָה, אַף לֹא תְנַחֲשׁוּ כִי תֶחֱזוּ בִי:

הֶעֱלַמְתִּי אֶת עַצְמִי בְחָזוּת־רְמִיָּה, בָּהּ עָלָיו אֲכַס כִּבְמַסֵּכָה,

אֲמַלֵּא צְחוֹק פִּי עֵת לְבָבִי בַטָּמוּן מִתְפַּרְפֵּר בִּכְאֵב יִשָּׂא הִי –

הַצָּפוּן בְּחֻבִּי לֹא תֵדְעוּ עַד מָה, אַף לֹא תְנַחֲשׁוּ כִּי תֶחֱזוּ בִי:

אַצְהִילָה אֶת פָּנַי עֵת נַפְשִׁי בַסֵּתֶר מַר תֶּאֱנַק, נִכְוָה בִכְוִי,

וְהַרְנֵן אַרְנִינָה בְמִזְמוֹר שִׁיר קוֹלִי עֵת קִרְבִּי אֶתְקוֹנֵן בְּ“אֵיכָה” –

הַצָּפוּן בְּחֻבִּי לֹא תֵדְעוּ עַד מָה, אַף לֹא תְּנַחֲשׁוּ כִי תֶחֱזוּ בִי:

הֶעֱלַמְתִּי אֶת עַצְמִי בְחָזוּת־רְמִיָּה, בָּהּ עָלָיו אֲכַס כִּבְמַסֵּכָה.