מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לְמַעֲרֶכֶת "הֵד הַזְּמַן"

מאת: יוסף חיים ברנר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מכתב אל המערכת1

בבקשה לתת מקום ב“הד-הזמן”2 לשוּרותי הבאות.

בה“פריינד”, ש. ז.,3 גליון 47, אני קורא את דברי המחלוקת שבין מר נומברג ובין מר R. בנוגע לוועד האודיסאי, אם טוב עשה אשר שלל את התמיכה מ“הפוה”צ" בעד פיליטוני “בעתונות ובספרות” או לא. שני הסופרים האלה לא פליגי, שאני לא טוב עשיתי, שהרי לשם מה אני מכריז בקהל על הראדיקאליוּת שלי ולמי זה נוגע, מהו ה“אני מאמין” שלי, ואיזה צורך יש בדבר להילחם ב“רוחניים” שלנו בהתלהבות וכו' וכו'. – –4 במאי פליגי? מר נ. אומר, שבכל זאת צריך היה לרחם עלי, “הנחמד והנלבב”, ולבלי לעשותני ל“נרדף”, ומר R. טוען, שאסור ואסור לרחם על בעל “פראזות ריקות” ולוועד האודיסאי יש רשות למנוע את התמיכה מ“עתונו של מר ברנר”, אם זה אינו מוצא חן בעיניו. והנה בנוגע ל“אַטאַקה5 הבלתי מוצלחה” שלי אין לי מה להעיר למר נ.: מי שיקרא את הפיליטונים, שאני כותב מזמן לזמן ב“הפוה”צ“, ולא רק איזו ציטאטה מהם, הוא יוכל לחשוב על ערכם הספרותי מה שהוא רוצה, אבל זה יהיה ברור לו, כי המשפטים הראדיקאליים הנמצאים שם אינם נאמרים אלא בקשר עם הדברים האחרים, העיקריים, הנכתבים כלל לא בשביל להראות את ראדיקאליותי, אף כי אני – למה אכחד? – חושב שהמלה הראדיקאלית בספרות – – –6, גם כשהיא לעצמה, אינה בכלל למותר אפילו בזמננו, הזמן של “מבקשי אלוהים” ו”מחזיקי הדת“7 מכל המינים. גם בנוגע לרשותו של הוועד האודיסאי לעשות מה שהוא רוצה בכספו – אין אני חולק על מר R. אני איני חבר לוועד האודיסאי ומי שאינו חבר לאגודה ידועה, ברי, שאין לו רשות לחוות דעה על מעשי האגודה. כזאת אמרתי גם לסופרי-יפו שיצאו ב”מחאה" וגם למוציאי “הפוה”צ“, שאגב-אורחא: רוב חבריו דרשו מאז להיפּטר מהתמיכה הזאת. רק על אחת לא אוּכל לעבור בשתיקה: מהיכן יודע מר R. שה”ז’ורנאל" הוא שלי? אני – – –8 אינני לא במערכת “הפוה”צ" ולא בין עוזריו הקבועים של העתון. כותב אני בעתון הזה מזמן לזמן ומקבל את השנים-שלושה סנטימים שׂ“ס9 בעד השורה, לא פחות ולא יותר מכל סופריו. אמנם, מובן מאליו, שאם לא יהיה לאל יד האדמיניסטראציה של העתון הזה, היקר לי, לשלם שכר סופרים10 מסיבת הפסקת התמיכה, או סיבת חוסר חתומים, ודאי שאני לא אהיה האחרון בין סופריו לוותר גם על זה, אבל ל”קרבן" לא אחשוב את הדבר, כי אני וחברי איננו לא “חובבי ציון” ולא “חובבי שפת עבר”…

ובכן, מי נתן את הרשות לאדונים מן ה“פריינד” לדון אותי (שכּל הענין העלוב הזה אינו נוגע בי יותר מאשר בכל אחד מן הקהל) בתור “נרדף” ע“י ה”רבי“11 או ה”וועד"? מי ביקש מידם לשים זר-קוצים על ראשי, לעשות ממני קרבן-עולה של “אינצידנט” ולשפוך עלי עביט של ארס ושנאת-חינם?

בתקוה, כי מערכת “הד-הזמן” תפרסם בטובה את דברי אלה כמו שהם, הנני חותם12

בברכה ושלום

י.ח.ברנר.


כ“ג אדר, התרע”א, יפו.


  1. סמוך לזמן המדובר עמד י. ח. ב. באחד מפרקי “בעתונות ובספרות” שלו ב“הפועל–הצעיר” (שנה רביעית, גליון שלישי, 24.11.1910) על ענין המרת–הדת בין היהודים, ש“תלי–תלים של מאמרים ופיליטונים נכתבו ונדרשו” עליו בעתונות של התקופה ההיא. תוך כדי דיון בכך קבע את עמדתו, עמדת “איש עברי חפשי בדעותיו” לאמונה ולדת, ליהדות ולנצרות, לספר התנ“ך ולספר הברית החדשה וכו‘. הדברים חוללוּ תגובה עצומה בעתונות ובציבוריות היהודית בארץ–ישראל ובגולה, על י. ח. ב. ניתכו דברי ביקורת קשים, האשמות וכו’. בין ראשי המתנגדים לדעות י. ח. ב. היה אחד–העם, שפירסם ב”השלוח“ מאמר בענין הנדון (“תורה מציון”, “על פרשת–דרכים” ד') וגם פנה בהצעה להנהגת ”חובבי ציון“ ברוסיה – ”הוועד האודיסאי“ – להפסיק את מתן תמיכתה (מאה פראנקים לחודש) לשבועון ”הפועל–הצעיר“. במחיצת האחרון קמה תנועה של התגוננות וצידוד בזכות חופש הדיבור, חברי המפלגה התנדבו לתמוך בעתונם. ביפו נקראה אסיפת סופרים, שגינתה את החלטת הוועד האודיסאי, הגנה על י. ח. ב. וכו'. שני המאמרים בעתון היומי ”דער פריינד“ (“הידיד”), וארשה 9.3.1911, שי. ח. ב. דן עליהם במכתב שלפנינו, הם ”|דער רבי, וואס האט אויפגעהויבען דעם שטעקן/ דער איצידענט ברענער – אחד–העם“ (“הרבי שהרים מקלו / לענין ברנר – אחד–העם”) מאת ה. ד. נומברג ו”שטורם אין דראַנג“ (“סער והסתערוּת”) מאת ש. רוזנפלד (R.ׂ). לדברי ה. ד. נומברג ערך י. ח. ב. ”הסתערות בלתי מוצלחה“ על ”רוח–היהדות“ שאינה שוב מבצר, שצריך להרעישו. ש. רוזנפלד לא ראה בדברי י. ח. ב. בלתי אם ”פראזות היסטאֶריות“ וראדיקאליות מכרזת על עצמה ללא כל צורך. המכתב מובא כאן לפי המודפס ב”הד–הזמן" 3.4.1911, גליון 67, בהקבלה לנוסח הטיוטה שנשתמרה בין ניירות–העזבון של י. ח. ב.  ↩

  2. מתחילה נכתב ונמחק: בעתונכם הנכבד.  ↩

  3. שנה זו.  ↩

  4. מחוק: עד סוף כל הטענות. הטענות עשו עלי רושם, ששני הסופרים הנ"ל לא קראו את פיליטוני.  ↩

  5. א אטאקה – התקפה  ↩

  6. מחוק: בשאלת הדת והאמונה.  ↩

  7. מחוק: ו“רודפי אלהים”.  ↩

  8. מחוק: זה שנה וחצי.  ↩

  9. שכר–סופרים.  ↩

  10. מתחילה נכתב ונמחק: גם את השכר הזה.  ↩

  11. מתחילה נכתב ונמחק: ע“י אחה”ע (אחד–העם).  ↩

  12. הפסוק האחרון איננו ב“הד–הזמן”.  ↩

יוסף חיים ברנר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף חיים ברנר
רקע
יוסף חיים ברנר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף חיים ברנר

  1. החטא ועונשו (פרוזה)
  2. שכול וכשלון (פרוזה)
  3. איגרות י"ח ברנר (מכתבים)
  4. בחורף (פרוזה)
  5. פת לחם (פרוזה)

לכל יצירות יוסף חיים ברנר בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף חיים ברנר

יצירה בהפתעה
רקע

בסיר

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)


אחרי סעודת שחרית של יום הפורים מסתלק לו ר' דוד הלמן מעל השולחן, נכנס לפנים, סוגר את הפתחים הפנימיים ופותח את הדלת שלצד הרחוב, שבעדו נכנסים היום החוזרים על הפתחים לבקש נדבות.

עושה הוא זאת לא משום יוהרה ולא לשם הידור מצווה, אלא פשוט אינו אוהב שיהיו ילדיו באותו מעמד, כשהוא מחלק נדבות בסכומים הגונים.

הבסירים הללו, אומר הוא לעצמו, נוטים לפזרנות קודם שהם נעשים מוכשרים להרוויח פרוטה. אין הם יודעים ערכו של כסף, זהו דבר ידוע. כדאי הוא להרגילם לקמצנות, על אחת כמה וכמה, שאסור להראות לפניהם פזרנות.

נחלקו עליו הדעות בעיר. קצתם מרננים אחריו, שהוא קמצן; אשתו, אדרבה, רואה בו פזרנות. אחרים אומרים עליו, שאינו קבוע במידותיו. אבל הוא גופו יודע בעצמו, שאינו לא קמצן ולא פזרן, אלא סוחר זהיר, שעושה כל מעשיו בחשבון ודעת.

מוצלח הוא בעסקיו, וביחוד במסחר העיסקא והלוואות על תנאי פירעון ושיעורים, הסוחרים הקטנים מאמינים שהוא בר-מזל, וכשהם לווים אצלו עסקיהם מתברכים. הוא גופו אינו מאמין במזל. כבר אמרו חז"ל “אין מזל לישראל.” מזל זה אינו לפי דעתו, אלא אליל העצלים. אדם סוחר מישראל אחראי בעד מעשיו.

טענות ותביעות על רבש"ע אין לו. כשיש לו עליו איזו קובלנה, אין זה אלא בשל הבנים. לפי שעה אין לו נחת מהם.

את שמואל, בנו הבכור, צעיר כבן שמונה-עשרה שנה, אוהב הוא יותר מכולם. הרי הוא, לכאורה, פרי גומל כבר. בילדותו לא חשך עליו כל עמל. שכר לו מן הטובים שבמלמדים אף-על-פי שמעולם לא קווה לטפח בו מורה-הוראה.

כשהגדיל הבן, התחיל קובל: “חכמת-העולם. צריך הוא למורים. מינים חדשים של ספרים, משלהם.”

מהיכא-תיתי. אין הוא חסיד שוטה, שיהי שונא השכלה וחכמת-העולם. אדרבה, אדם סוחר מישראל לבו צריך להיות ער לכל מה שבעולם. אין לך דבר שלא יהי בו רגע של תועלת לך או לאחרים.

עמד ושכר לו מורים וקנה לו ספרים, אף-על-פי שלא קיווה מעולם לטפח בו דוקטור או רוקח.

למד הבן ולמד, עד שנפטר ממוריו, ודוד הלמן נהנה מן הדבר, שסוף-סוף הגיע לאותו יום, שיכול הוא להעלות בחשבון את כל שכר-הלימוד, שהוציא על בנו, ולתת לחכמתו ומדרגת השכלתו שום בכספים לאמור, השכלתו של שמואל היא בת כמה וכמה דינרי כסף.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.