מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בַּהֲמוֹת הַגַּלִּים

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַיָּם – לִבּו טוֹב. קוֹרְנָה הַיַּבֶּשֶׁת.

מַה גָּדוֹל וְרָחָב מִתַּחְתַּי כָּל דּוּנַם!

סְפִינָה מִן הָאֹפֶק מְחַיֶּיכֶת, נִגֶּשֶׁת.

עַל מַה זֶּה, הַלֵּב, כְּבֵין חוֹמוֹת פֹּה תֶעְגַּם?


יוֹדֵעַ יָם נְתִיבוֹת, אַגָּדָה גַּם יוֹדֵע:

" – – שָׁמַע גּוֹרָלֵנוּ בַּת-קוֹל אָז: פֹּה-לִין" – –

יָפָה רֵאשִׁיתָהּ, וְהַסּוֹף כֹּה דוֹמֵעַ

בְּצַלְצֵל פַּעֲמוֹנִים עִם אִבְחַת הַסַּכִּין – –


יוֹדֵעַ יָם נְתִיבוֹת, נִחוּמִים – הַיַּבֶּשֶׁת:

לֹא שְׁכָלְתֶּן, קְהִלּוֹת! הִתְבַּשֵּׂרְנָה: בָּעֲרָבָה

נוֹלְדוּ שְׁתַּיִם – בָּנוֹת הֵן לָרֶשֶׁת –

וְהָיוּ לְאַלְפֵי רְבָבָה – –


עַל כַּפַּיִם הַיּוֹם נְשָׂאנוּן – עַל כַּפַּיִם

נָשָׂאנוּ חוֹמָה מוּל גּוֹלָן וּמִגְדָּל – –

הָאוֹר יַעֲנֶה, וְעָנוּ גַם הַמַּיִם:

נִצַּחְנוּךָ, גּוֹרָל!


וּכְפָרִים שֶׁבָּעֵמֶק, שְׂדוֹתֵיהֶם כְּבָר יוֹרִיקוּ,

יַעֲלוּ בַאֲפֵל לִצְפּוֹת מֵעַל גָּג:

כּוֹכְבַיִם דּוֹלְקִים – זֹאת יָדֵנוּ הִדְלִיקָה

עַל פְּנֵי אֲדָמָה – הִתְקַדֵּשׁ הַלֵּיל חָג!


תרצ"ז-ח

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. לא"י רופין (מכתבים)
  5. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

ביבליוגרפיה (ייסוד מושבי עובדים)

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)


אין אנו יודעים את הרוח השורר אצל המוני החקלאים האחרים, ואף אין זה עיקר לנו לדעת. איך אומר א. ל. יפה בנוגע ל“שאלות” בכלל: “השאלות אצלם מוסבות רק על-דבר הטבת חייהם ושיפורם, אבל את חייהם הם חיים בכל אופן”. וכך גם בנוגע לרוחם ולמצב-רוחם: הפסיכולוגיה אצלם אינה עיקר. מה שאין כן אצלנו, ששאלת-שאלתנו היא, פשוט, חיים או לא-חיים ושהפסיכולוגיה שלנו היא אחד הגורמים הראשיים להתחלת הבניה ולאופן הבניה. רוח מתחכמת, עקצנית, מתחפשת, צבועית, דברנית, ואפילו “חסידית” יתר על מידה, אינה יכולה לכונן צורת-חיים של קבוצה ישובית בשום אופן. ומכאן קציצת הכנפים, אי הרצון וההרגשה העצמית הרעה לרוב הגדול של קבוצותינו הישוביות, שמספרן, אהה, אינו גדול כלל, שמספר כולן, אהה, יכתוב ילד ממכינה א'. ויש גם אשר יהגה ההוגה במרי-רוחו ב“שאלה האגרארית” שלנו ויבוא לידי מסקנה, כי להמון-עובדינו אנו עם הנטיה הנפשית-טבעית שלנו למאכסימאליזם – במובנים שונים – ועם הנטיה העירונית-טבעית שלנו למותרות – גם כן במובנים שונים–; לנו, עם חוסר-הטאקט הנפשי בכל דבר ועם הרגשנות העצבנית, אין אפשרות של סידור בכמות ניכרת אלא דוקא בתור שכירים במשקים ציבוריים (ציבוריים, מפני שלפרטים אין עצה במובן העבודה העברית); מינימום ידוע של עבודה ומינימום ידוע של משכורת – ומשמעת של פאבריקה. לצורה מעולה מזו, דומה שעוד איננו כדאים, על פי הפסיכולוגיה שלנו.

א. ל. יפה – לא כן עִמָדו. הוא רואה את כל מומי צורות-הישוב הקיימות (לא רק של ראשון-לציון וראש-פינה) והוא מבארם במקרה ובפזיזות ובפיזור-הנפש, שבהם נבנו, אבל הוא מאמין בכוח “הכוונה הקודמת והתבנית והתכנית המסויימות”. הוא מאמין, כי “את הכל יוכל האדם לעשות לרצונו”; הוא מאמין, יחד עם כל הערותיו הנוקבות ביחס לשותפנות, לחיי המשפחה בקבוצה ועוד ועוד.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.