בְּחֵיק הַלַּיְלָה דֹם אֲתַנֶּה
צָרַת נַפְשִׁי וְלִבִּי מָר;
סוֹד עַלִּיזִים לֹא לְמַעֲנִי,
צְחוֹקָם צוֹהֵל — זָר לִי זָר.
דֹּם תִּטֹּפְנָה, דֹּם תִּזַּלְנָה
דִּמְעוֹת עֵינַי עַל הַלְּחִי;
יָם שֶׁל דְּמָעוֹת לֹא תוּכַלְנָה
כַּבּוֹת אֵשׁ גַּעְגּוּעַי בִּי.
זֶה מְעַט עוֹד נַעַר אָנִי,
צְחוֹק עַל פֶּה וְשִׁיר בַּלֵּב;
גִּיל הַחַיִּים — הוּא מְלָאָנִי,
טֶרֶם אֵדַע מַה־זֶּה כְּאֵב.
זה עוֹלָמִי גַּן־עֲדָנִים
וּמִפְעָלִי בוֹ, יוֹם־יוֹם
הֲלךְ וְטַפֵּל בְּנִצָּנִים,
צִיצֵי־חֵן וּפִרְחֵי־תֹם.
בִּירַק דֶּשֶׁא וְצִיצֵי־חֶמֶד
הָמָה עַלִּיז פֶּלֶג־רְאִי;
עַתָּה, אִם עַל שְׂפָתוֹ אֶעֱמֹד,
דְּמוּת חִוֶּרֶת נִרְאֵית לִי.
אָדָם חִוֵּר נַעֲשֵׂיתִי,
כִּי תָלִיתִי עֵינִי בָהּ;
הָהּ, אֵיכָכָה כֹה נִהְיֵיתִי,
כְּאֵבִי זֶה מֵאַיִן בָּא?
בְּסֵתֶר־לִבִּי חַי שְׁלוֹם גִּילָם
שֶׁל מַלְאָכִים, כְּרוּבֵי־תֹם;
עַתָּה סָר מִמֶּנִי צִלָּם,
אֶל כּוֹכְבֵיהֶם עָלוּ רֹם.
שְׁחוֹר הַלַּיְלָה אוֹתִי סוֹבֵב,
יַפְחִידוּנִי בַלְהוֹת שְׁאוֹל;
בְּחֻבִּי קוֹל בִּי חֶרֶשׁ דּוֹבֵב,
קוֹלִי — וְכֹה לִי זָר הַקּוֹל.
גְּדוֹלִים בִּי מַכְאוֹבִים זָרִים,
קִצְפָּם תּוֹסֵס, מָלֵא מְרִי;
וּבִלְבָבִי, בַּמִּסְתָּרִים,
אֵשׁ אוֹכֵלָה, זָרָה בִי.
זֹה הָאֵשׁ וְהַשַּׁלְהָבֶת
הֻטְּלוּ בִי לַעֲדֵי־עַד,
זֶה הַקְּרָב עִם מַר הַמָּוֶת —
אַתְּ עָשִׂית זֹאת, אַהֲבָה, אַתְּ!