אֶתְחַבֵּט פֹּה, אֶתְלַבֵּט שָׁם!
עוֹד שָׁעוֹת אֲחָדוֹת וְאָנֹכִי אֶרְאֶנָּה,
הַיָּפָה בַנְּעָרוֹת, אֵין יָפָה מִמֶּנָּה; —
מַה־תַּהֲלֹם בִּי כֹה, לְבָבִי הַתָּם?
אַךְ עַם הַשָּׁעוֹת הוּא עָצֵל עָם!
בִּכְבֵדוּת מִתְנַהֲלוֹת הֵן וְנוֹסְעוֹת,
מִתּוֹךְ פֵּהוּקִים אֶת דַּרְכָּן עוֹשׂוֹת;
עוּשָׁה, חוּשָׁה, עָצֵל עָם!
אֲנִי כֻלִּי חִפָּזוֹן, וְהַזְּמָן אֵינוֹ רָץ!
אֱלֹהֵי הַזְּמַנִּים לֹא אָהֲבוּ מֵעוֹדָם,
בְּרִית אַכְזְרִיָּה כֹרְתָה בְסוֹדָם:
לִלְעֹג בְּעָרְמָה לָאוֹהֵב הָאָץ.