שִׂימִי יָדֵךְ, חֲמוּדָה, עַל לִבִּי הָרַךְ; —

בְּחַדְרֵי־חֲדָרָיו, הֲתִשְׁמְעִי, מַה־יַּךְ?

חָרַשׁ־עֵצִים, רַע־עַיִן, שָׁם יוֹשֵׁב רְתֵת,

וְחוֹצֵב שָׁם, חוֹצֵב שָׁם אָרוֹן לְמֵת.

הוּא חוֹצֵב, הוּא חוֹצֵב בַּיּוֹם וּבַלֵּיל;

עָיְפָה נַפְשִׁי לְשֵׁנָה וּבוֹא תַחַת צֵל.

חִישׁ כַּלֵּה מְלַאכְתְּךָ, חָרָשׁ, עַד־תֹּם,

וְאוּכַל אָז אֶשְׁכַּב וְאִישַׁן לִי דֹם!