מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בַּת יִשְׂרָאֵל

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אִם-יֵשׁ מִשְׁבֶּצֶת רֵיקָה בְּנִזְרְךָ –

בְּיָדִי אֶבֶן הַמִּלּוּאִים;

וְאִם מָלֵא הוּא – כִּי-עַתָּה אוֹסִיף עוֹד

נֹפֶךְ מִשֶּׁלִּי עָלֵיהוּ.

יֵשׁ אֶבֶן טוֹבָה עִמִּי – אַהֲבָה שְׁמָהּ,

קוּם וּזְכֵה בָהּ, לְךָ אֶתְּנֶנָּה;

שִׂימֶנָּה נָא בְּרֹאשׁ כָּל-אַבְנֵי חֵן

וּבְנִזְרְךָ תְּהִי הָרֹאשָׁה.

הֵן זֹהַר חָדָשׁ – הַאֲמִינָה-לִּי –

תַּאֲצִיל גַּם עַל-חַבְרוֹתֶיהָ;

וּגְוָנִים רַבִּים, גְּוָנִים חֲדָשִׁים אָז

תּוֹסִיף לְךָ עַל אוֹר חַיֶּיךָ.

גַּם-הַכּוֹכָבִים לְךָ אָז יִרְמְזוּ

רְמָזִים חֲדָשִׁים בַּל-יְדַעְתָּם,

וּנְהִימָה חֲדָשָׁה אָז תִּשָּׁמַע לָךְ

בַּהֲמוֹן מִזְמוֹרֵי לִבֶּךָ.

וְדַע, נִשְׁבַּעְתִּי לְךָ בְּכוֹכְבֵי אֵל,

כִּי אֶבֶן שְׁלֵמָה הִיא וּטְהוֹרָה,

אַף פְּגִימָה אַחַת, פְּגִימָה כָל-שֶׁהִיא

לֹא תִמְצָא בָהּ לְאוֹר שִׁבְעָה שְׁמָשׁוֹת.

לִי הָיְתָה אֵם – וְזִכְרוֹנָהּ מָגֵן לִי,

הִיא הוֹרַתְנִי לִכְבֹּש לִבִּי,

וְאוֹצְרוֹת חֶמְדָּה וּמַרְגָּלִיּוֹת

לָשֵׂאת דּוּמָם בְּמַעֲמַקָּיו.

וּבְלֵילֵי שַׁבָּת, אַךְ יִתְקַדֵּשׁ לֵיל,

תַּדְלִיק אִמִּי שִׁבְעָה נֵרוֹת –

וּלְעוֹלְמֵי-עַד אֶת-נַפְשִׁי הִשְׁקְתָה

אוֹר צָנוּעַ, זֹהַר קָדוֹשׁ.

וּכְמוֹ שֶׁהוּא אֶת-לִבִּי קַבֶּל-נָא,

בְּלִי-כְחָל, בְּלִי-שְׂרָק וּבְלִי לֶהָבוֹת;

רַק בְּרָכָה אַחַת קְטַנָּה יָבִיא לָךְ:

נִיצוֹץ אוֹר שֶׁל בַּת-יִשְׂרָאֵל.


תרס"ג, אודיסא.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

הילד בקיבוץ

מאת אליעזר שיין (מאמרים ומסות)

עוד שלש-ארבע שנים ואנחנו נשמע את זמירותיהם של בני הדור הבא, דור חדש. היבינו אלה לרוח אבותיהם?

אבותינו ראו את המרד הגדול – את מרד הבנים. נדמה היה, כי עולם האבות יחרב לגמרי, והבנים יבראו עולם חדש. אבל מעט מעט הולך ומתבלט, כי חלקם, חלק האבות, גדול משלנו. בתוך תוכם של המעשים נצח האב. הוא לא נצח במעשים, אבל נצח ברוחו. תורת הלב שנטע על תלמי לב בניו חיתה אתם, בעצם ימי-ההפכה. מתחת למסכות ומבעד ללוט של תורות עמים זרים מציצים אלינו בחבה ובפיוס פני אבותינו – והם אשר צוו לנו את החיים, את החיים האלה.

ועתה הבנים נהיו לאבות. ועומדים אנו בפני שאלה, איך להנחיל את הרכוש הנפשי של האבות האלה לבניהם אחריהם?

אין רצוננו, שהבנים יענו אמן אחרי כל דברי אבותיהם. כזאת לא עשה הדור הזה לאבותיו, וכזאת לא ידרש גם מבניו. אבל היהיו בניו בין הנאמנים, בין אלה שירצו בעיקר העיקרים שרצו בו אבותיהם, ואם גם בדרכים אחרות, אבל הלך ילכו להמשיך את המטוה ההולך ונטוה: גאולת האדם העובד על-ידי גאולת העם, ארצו ושפתו?

צריכים אנו למצוא את צנורות ההשפעה, שדרכם שופעים המרץ והרוח של הדור ההולך אל הדור הבא. הכנסת הילדים לתוך חיי הצבור ושתופם במעשיו ככל האפשר – זוהי אחת הפרובלימות היסודיות בחנוך ילדינו. שאלה זו חמורה ביותר בקבוץ, כי במושב משתתף הילד על כל פנים בעבודתה ובמשקה, בשמחתה ובדאגותיה של משפחתו. ובמדה שהמשפחה נכנסת לתוך חיי הצבור, נכנס גם הילד אתה. מסובך הוא יותר המצב בקבוצה. שם הילד כאילו תלוי ועומד בין הקבוץ ובין המשפחה; לפעמים, מחוץ לשניהם. באילו מקומות מתבלטת השאיפה להפריד את הילדים מן הצבור. רעיון קהלית-ילדים מתפרש לפעמים כאילו הכונה היא ליצור קהליה מובדלת וסגורה בפני עצמה, והיא תהא המחנכת הראשית. אך מה הוא הרכוש התרבותי והחנוכי, אשר הקהליה המיניאטורית זאת עלולה להכניס? האומנם תעלה על הדעת, כי חברת ילדים הסגורה במחיצתה מספיקה בשביל ליצור חיים – חיי חברה ושאיפה? הבאמת ובתמים יש להעלות על הדעת, כי אותו המורה אשר סגל לעצמו אלו דעות מתוך ספר או אפילו מתוך החיים הוא המתוה את הדרך לעתיד ולא הצבור הגדול על כל הויתו המפכה?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.