מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַנְּשִׁיקָה

מאת: נחום סוקולוב

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מָה רַב הָעֹנֶג הַצָּפוּן בִּנְשִׁיקוֹת שְׂפָתַיִם

עֵת הִתְלַכֵּד יַחְדָּיו לְבָבוֹת שְׁתַּיִם [שְׁנַיִם],

וְעֵינַיִם עוֹרְגוֹת נְשׂוּאוֹת בְּרָב-תְּשׁוּקָה וְתַאֲוָה, –

אָז רַק אָז יִגְדַּל כֹּחַ הָאַהֲבָה

וְשָׂפָה אֶל שָׂפָה תִּתְאַמֵּץ בְּרָב-כֹּחַ.

מִי יִתְּנֵנִי לְהִתְעַנֵּג כָּכָה מֵאֵין מָנוֹחַ.

וְעֵת פָּנִים אֶל פָּנִים חֻבָּרוּ

וְהַיָּדַיִם אַחַת בַּשֵּׁנִית נִקְשָׁרוּ

וּלְבָבוֹת שְׁתַּיִם בְּעֹז דּוֹפְקוֹת

וּזְרוֹעוֹת סוֹגְרוֹת וְחוֹבְקוֹת, –

אָז כָּל לֵבָב יִמַּס כַּדּוֹנַג,

כָּל תַּאֲוָה רַאֲוָה רַק זֶה הָעֹנֶג.

וְעֵת רוּחִי בִּי יִמּוֹג בָּהּ לָצֶקֶת,

עֵת נַפְשִׁי אֶל נַפְשָהּ מִשְׁתּוֹקֶקֶת,

וְגַם הִיא בַּת-עֵדֶן אֵלַי תַּבִּיט בִּתְשׁוּקָה, –

הֶאָח, מָה אָז הַנְּשִׁיקָה מְתוּקָה!

וּמִי יוּכַל לְתָאֵר בְּנַפְשׁוֹ, מִי יוּכַל לָדַעַת

אֵיךְ אֶרְוֶה עָסִיס עֵת יָדִי עַל לִבָּה נוֹגַעַת.

נחום סוקולוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של נחום סוקולוב
יצירה בהפתעה
רקע

חיים-יונה וויטלס

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

שם-דבר!

די להזכיר, שהיה עובר אצל הזקן שלנו לפני התיבה.

ואימתי?

בימים הנוראים!

וראוי היה חיים-יונה וויטלס לאותה איצטלא: למדן מפואר, הן בנגלה והן בנסתר, ירא-שמים, וירא-חטא על צד האמת!

עודנו אברך וכבר היתה ידו נטויה: תעניתים, סגופים ועוד… כזקן ורגיל ממש.

ו“עברי” היה מַרצה!…

לא כחל ולא סרק ולא “דקדוק”, אלא “עברי” ממש, “עברי” בתכלית הפשטות, הפה מפיק מרגליות; וחתוך-הדבור, שאין למעלה הימנו…

והקול – קול יעקב! קול ממעמקים. ואתה שומע ומרגיש, שזה הקול בוקע חלונות רקיע, פותח את הצנורות ומתנשׂא ועולה

ושאגה לו לחיים-יונה כלביא.

בבית-מדרשו של הזקן, קיימא לן, מתפללים לכל הפחות כד' מאות, כן ירבו. וכפלים, בלי עינא בישא, בחצר. בזמן הזה אין עוד חצרות כאלה! וספסל ב“בל יראֶה ובל ימצא” – עומדים צפופים. ולא פחות מזה בעזרת-הנשים. וקולו של חיים-יונה מצלצל בכל אוזן ואוזן.

מילא, לא אלמן ישׂראל: ישנם חזנים בעלי-שאגה; אבל הלחש שלו – הוא למעלה מן האומנות וגם למעלה מן השׂכל!

שפל הקול, עד הדיוטה התחתונה ירד; חיים-יונה מתחטא לפני אביו שבשמים וקולו כל-כך נמוך, כל-כך רפה, כל-כך רטוב-דמעות, עד שמדומה לך, תינוק חולה מוטל בעריסה ומתחנן ומתייפח לפני אמו: אמא, לרחמים אני צריך, אמא, איני יכול לסבול עוד…

והכל שומעים! בבית-המדרש, בחצר, בעזרת-הנשים…

וה“יעלות” שלו? רבונו-של-עולם! ממש אבן מקיר…

וחוץ מזה – אדם של צורה. לבוש הדר, מתעטף הדר – כך היא דרכו של חיים-יונה. קאפט"ן של משי, רכּוסי-כסף, וָוי-כסף, ואבנט מלייפציג סובב כמה פעמים… והזקן הלבן יורד וקצותיו מסתבכים באבנט, והפאות מסולסלות…. ועינים לחיים-יונה – גחלים לוחשות ממש…

ואומרות הבריות, שאותו ההוד שבגבורה, הרצוף בקולו, מתוח גם על פניו. ומספרים בשבחו לפני הזקן, ואומרים: חיים-יונה וויטלס – השכינה שורה עליו.

ופעם אחת שמע הזקן ונאנח:

– כך, כך – אמר – אבל צריך הוא להזהר מעינא בישא…

והכל יודעים, שאין הזקן מוציא מפיו דברים בעלמא…

מרגישים, שדברים בגו… והגיעו הדברים לאזניו של חיים-יונה, והתחיל להזהר ביותר…

צריכים אתם לדעת, שהימים ההם היו ימים של סכנה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.