מָה רַב הָעֹנֶג הַצָּפוּן בִּנְשִׁיקוֹת שְׂפָתַיִם

עֵת הִתְלַכֵּד יַחְדָּיו לְבָבוֹת שְׁתַּיִם [שְׁנַיִם],

וְעֵינַיִם עוֹרְגוֹת נְשׂוּאוֹת בְּרָב-תְּשׁוּקָה וְתַאֲוָה, –

אָז רַק אָז יִגְדַּל כֹּחַ הָאַהֲבָה

וְשָׂפָה אֶל שָׂפָה תִּתְאַמֵּץ בְּרָב-כֹּחַ.

מִי יִתְּנֵנִי לְהִתְעַנֵּג כָּכָה מֵאֵין מָנוֹחַ.

וְעֵת פָּנִים אֶל פָּנִים חֻבָּרוּ

וְהַיָּדַיִם אַחַת בַּשֵּׁנִית נִקְשָׁרוּ

וּלְבָבוֹת שְׁתַּיִם בְּעֹז דּוֹפְקוֹת

וּזְרוֹעוֹת סוֹגְרוֹת וְחוֹבְקוֹת, –

אָז כָּל לֵבָב יִמַּס כַּדּוֹנַג,

כָּל תַּאֲוָה רַאֲוָה רַק זֶה הָעֹנֶג.

וְעֵת רוּחִי בִּי יִמּוֹג בָּהּ לָצֶקֶת,

עֵת נַפְשִׁי אֶל נַפְשָהּ מִשְׁתּוֹקֶקֶת,

וְגַם הִיא בַּת-עֵדֶן אֵלַי תַּבִּיט בִּתְשׁוּקָה, –

הֶאָח, מָה אָז הַנְּשִׁיקָה מְתוּקָה!

וּמִי יוּכַל לְתָאֵר בְּנַפְשׁוֹ, מִי יוּכַל לָדַעַת

אֵיךְ אֶרְוֶה עָסִיס עֵת יָדִי עַל לִבָּה נוֹגַעַת.