שָׁם יֵשֵׁב עוֹרֵב – בֶּן חֹדֶשׁ עוֹדֶנּוּ
אַךְ אֵלַי בַּחַלּוֹן עֵינָיו יַיְשִׁירוּ –
וּשְׁמֵי עָל קָדְרוּ בָּעֲרָפֶל אֻזָּרוּ,
פִּתֵּי קֶרַח וָשֶׁלֶג יִירוּ אַרְצָה
עַד שַׂעֲרוֹת הָעוֹרֵב מִקֹּר סִמֵּרוּ:
"מַה לָּךְ אִישׁ נִדְכֶּה מָצוֹר יִמְצָאֶךָ?!
– "הוֹי! הַזִּקְנָה הִשְׁלִיכָה בִּי קָרַחַת,
עַל כֵּן סָר רוּחִי אַף נַפְשִׁי נֶעְכָּרָה.
אֲבִיב יָמַי גָּז לֹא שׁוּב לָנֶצַח,
רֹאשִׁי וּזְקָנִי הֵן הִשְׁלִיג הַחֹרֶף –.
מִנּוֹצַת אֶבְרָךְ הַשֶּׁלֶג נָעַרְתָּ
וּשְׁמֵי עָל תִּסַּק הוֹי נַפְשִׁי יָרָעָה!
לוּ גַם נֵטֶל שֵׂיבִי נַעַר יָכֹלְתִּי…"