מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אלברט איינשטיין

מאת: משה גליקסון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אלברט איינשטיין / משה גליקסון


רגש מוזר, בלתי רגיל, רגש של חרדת-קודש במשמעותה העמוקה-הראשונית של מלה זו, תוקף אותך, בן האדם העלוב, המקולל להיות צמוד כל חייו לקליפות ולחיצוניות של הדברים, כשאתה עומד פתאום, בתוך המהומה התפלה של היום, לפני תופעה ראשונית של “גאוניות”, של גדלות ראשית ומקור, החורשת מעניתה של האנושות אחת לעשרות דורות – ו“מלאכתך” מחייבת אותך להיות המליץ בין הפלא הגדול ובין השוק…

בן-אדם, שים חותם על שפתך, שלח את אוצר מליך העלובות, שנעשו טיט חוצות, מעל פניך, ואל תחלל את ההומה בלבך במליצות תופפות, אם לא נחנת במתנתם של יחידי-הסגולה ליתן מבע-ראשית לפלאי עולם ורוח – מוטב שתגזור שתיקה על עצמך.

היש טעם, היש רשות לדבר על אלברט איינשטיין ועל פעלו הרוחני, בעתון יומי, במלים מלומדות שוקים ורחובות?

***


אבל אלברט איינשטיין חי בתוכנו, "שוכן בתוך טומאותינו". הוא לא הזיר את עצמו משאון השוק ומהמונו. אף הוא עצמו כותב לפעמים בשביל ה"עתון". הסברתו ה"פופולרית" לתורתו החדשה, שאנו מביאים להלן, נכתבה אף היא בשביל עתון – נכתבה ונמסרה בטלגרמה לאחד העתונים המצויים ביותר בשוק ואצל השוק, ל"ניו-יורק-טיימס". ותהא אף זאת רשותנו וצידוקנו: מאורע-היום הוא – היום מלאו לו חמשים שנה. על כן ידבר היום העתונאי, בלשון בת יומה של העתון – באלברט איינשטיין.

***


אלברט איינשטיין, אדם צנוע זה, שלפני שנים מעטות זכינו כאן ליהנות ממאור פניו, הוא אחד המהפכנים הגדולים, המקעקעים יסודות ומחדשים יסודות בעולם הרוח, אחד מענקי-הרוח המעטים, העומדים לאנושות בשעות-הברכה המעטות, אחת למאות שנים, לכבוש לפניה דרכי-רוח חדשות ולהטביע את חותמם בחייה הרוחניים מדור לדור, שמו של תלמיד-חכם צנוע זה, החי אתנו כיום הזה והעושה לפעמים לציונות ולקרן היסוד ולאגודות של סטודנטים יהודים, נעשה כבר פרשת-דרכים ואבן-פנה חדשה בתולדות התרבות האנושית. אם כל התרבות החדשה, כל השקפת-העולם המודרנית טבועה בחותמו של דור התגליות הגדולות במקצוע המתימטיקה והפיסיקה העיונית, דור קפּלר, גלילאי וניוטון – בא איינשטיין ותהה על העיקרים הגדולים, שהורה אותו דור, וחדש את היסודות, השקפת-העולם האיינשטיינית באה ועמדה בצדה, או במקומה, של השקפת-העולם-הניוטונית. מה שהיה ניוטון לשלש מאות השנים האחרונות, עתיד איינשטיין להיות לדורות הבאים. לא רק את יסודות הכרותינו המתימטיות והפיסיקליות משנה ומחדשת תורת-היחסות של איינשטיין, אלא גם את יסוד היסודות של התרבות החדשה והמדע החדש, את תורת ההכרה האנושית, העומדת גם היא כיום על אותן התגליות המדעיות הגדולות.

***


וגאון עולם זה לנו הוא, לעם ישראל. איינשטיין הוא הגאון העברי הראשון, גאון אמתי, גאון יוצר ומחדש עולמות, שעם ישראל נתן לעולם מיום שיצא בגולה (אף גדלותו של שפינוזה לא היתה אוניברסלית במדה כזו; לא היתה ענין אלא למקצוע המצומצם של המיטפיסיקה).

וגדולה מזו: אלברט איינשטיין לנו הוא לא רק על פי מקרה, אלא גם מתוך הכרה ורצון. גאון עולם זה מצא את הדרך אל עמו הקטן והדל. שאיפותינו – שאיפותיו ותקותנו – תקותו. בנין האומה ומולדתה קרוב ללבו והוא נושא בסבלו, כפי מדת כחותיו, מרחוק.

ברוך תהיה לנו, אחינו הגדול, כיום הזה. מי יתן וזכינו לראותך יושב ועובד אתנו, במחיצתנו, בבנין התחיה של העם; מי יתן וראינוך יושב בקתדרא באוניברסיטה העברית, בעיר הקודש הנצחית, בירושלים.

משה גליקסון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה גליקסון
רקע
משה גליקסון

יצירותיו הנקראות ביותר של משה גליקסון

  1. אחד העם: חייו ופועלו (מאמרים ומסות)
  2. הרמב"ם (מאמרים ומסות)
  3. מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (מאמרים ומסות)
  4. א' דרויאנוב (עיון)
  5. פרופיסור דוד שור (מאמרים ומסות)

לכל יצירות משה גליקסון בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות משה גליקסון

יצירה בהפתעה
רקע

האדם והטבע

מאת אהרן דוד גורדון (מאמרים ומסות)

ז. השכל הנעלם

והדבר מובן, עולמו של האדם עומד על ה’אני' שלו. מצד ההכרה עולמו זה כאילו דבק בעולם הגדול מצדו הגלוי, כאילו כל הנקודות האלה שבעולם נמשכים קווים אל ה’אני' המאחד אותן לשלמות אחת. על ידי כך נמצא עולמו של האדם שלם ומאוחד עם העולם הגדול מצדו הגלוי. אולם ה’אני' של האדם אינו שלם עדיין על ידי כך, ה’אני' רואה את עצמו מצדו הבלתי מוּכר דבק בעולם עוד מצד אחד והוא העיקר – מצדו הנעלם, מצד עצם ההוויה, והוא מבקש נקודה מרכזית גם מצד זה, מצדו הבלתי מושג, שמכל אותן הנקודות בעולם יהיו גם יוצאים קווים ומתרכזים ומתאחדים בנקודה המרכזית בעולם הגדול מצד עצמו, מצדו הנעלם, ושהיא, הנקוד המרכזית בעולם הגדול, תהיה שוב דבוקה ומאוחדת איחוד מוחלט עם האני האנושי מצדו הבלתי מוּכר, הפונה אל עצם ההוויה, שיהיו כביכול העולם הגדול ועולמו של האדם מאוחדים ב’אני' לשלמות אחת מוחלטת. והיה ה’אני' שלם, והיה עולמו של האדם שלם מכל הצדדים ובכל המעמקים. מובן, כי הנקודה הזאת העולמית יכולה להיות רק נקודה של אחדות מוחלטת, שאין בה תפיסה כלל, מעין נקודה הנדסית, אבל, אם הורשה לומר כן, נקודה הנדסית חיה, שהרי ה’אני' בלתי המוּכר, הבא מתוך עצם החיים, מתוך החיים שלפני ההכרה משיג רק חיים. מכאן – זכותה השלימה של הנפש החיה לבקש אֵל חי אמנם יחיד ומיוחד בהחלט, שכל נעלם מכל רעיון, אבל אישיות, ‘אנכי’ עליון: ‘צמאה נפשי לאלהים – לאל חי’.

מובן, כי מבחינת ההכרה הצרופה אין לתת לכמיהה הנפשית הזאת ביטוי כזה. ‘אני’, הרי זה מושג מעולמה של ההכרה, צמצום, דבר מוגבל; ה’אני' מוגדר על ידי ה’לא-אני' ויכול להיות רק במקום שיש ‘לא-אני’. בעצם ההוויה, בהוויה המוחלטת, האין-סופית, אין ‘לא-אני’, שם בהחלט הכל, ואין שם מקום ל’אני‘. ה’אני’ וה’לא-אני' הרי אינם שניהם יחד אלא גילוייו של אותו הנעלם המבוקש, שהנפש המבקשת קוראה לו עצם ההוויה, אלהים. בכלל, כשאתה אומר: שכל נעלם מכל רעיון, הרי אתה מוציאו מרשותה של ההכרה, הרי אתה אומר, כי אין להכרה תפיסה בו ואין לה בשבילו שום מוצג ושום מושג, ואין להשכילו בשכלה של ההכרה ולא לדבר בו בלשון ההכרה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.