מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אלברט איינשטיין

מאת: משה גליקסון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אלברט איינשטיין / משה גליקסון


רגש מוזר, בלתי רגיל, רגש של חרדת-קודש במשמעותה העמוקה-הראשונית של מלה זו, תוקף אותך, בן האדם העלוב, המקולל להיות צמוד כל חייו לקליפות ולחיצוניות של הדברים, כשאתה עומד פתאום, בתוך המהומה התפלה של היום, לפני תופעה ראשונית של “גאוניות”, של גדלות ראשית ומקור, החורשת מעניתה של האנושות אחת לעשרות דורות – ו“מלאכתך” מחייבת אותך להיות המליץ בין הפלא הגדול ובין השוק…

בן-אדם, שים חותם על שפתך, שלח את אוצר מליך העלובות, שנעשו טיט חוצות, מעל פניך, ואל תחלל את ההומה בלבך במליצות תופפות, אם לא נחנת במתנתם של יחידי-הסגולה ליתן מבע-ראשית לפלאי עולם ורוח – מוטב שתגזור שתיקה על עצמך.

היש טעם, היש רשות לדבר על אלברט איינשטיין ועל פעלו הרוחני, בעתון יומי, במלים מלומדות שוקים ורחובות?

***


אבל אלברט איינשטיין חי בתוכנו, "שוכן בתוך טומאותינו". הוא לא הזיר את עצמו משאון השוק ומהמונו. אף הוא עצמו כותב לפעמים בשביל ה"עתון". הסברתו ה"פופולרית" לתורתו החדשה, שאנו מביאים להלן, נכתבה אף היא בשביל עתון – נכתבה ונמסרה בטלגרמה לאחד העתונים המצויים ביותר בשוק ואצל השוק, ל"ניו-יורק-טיימס". ותהא אף זאת רשותנו וצידוקנו: מאורע-היום הוא – היום מלאו לו חמשים שנה. על כן ידבר היום העתונאי, בלשון בת יומה של העתון – באלברט איינשטיין.

***


אלברט איינשטיין, אדם צנוע זה, שלפני שנים מעטות זכינו כאן ליהנות ממאור פניו, הוא אחד המהפכנים הגדולים, המקעקעים יסודות ומחדשים יסודות בעולם הרוח, אחד מענקי-הרוח המעטים, העומדים לאנושות בשעות-הברכה המעטות, אחת למאות שנים, לכבוש לפניה דרכי-רוח חדשות ולהטביע את חותמם בחייה הרוחניים מדור לדור, שמו של תלמיד-חכם צנוע זה, החי אתנו כיום הזה והעושה לפעמים לציונות ולקרן היסוד ולאגודות של סטודנטים יהודים, נעשה כבר פרשת-דרכים ואבן-פנה חדשה בתולדות התרבות האנושית. אם כל התרבות החדשה, כל השקפת-העולם המודרנית טבועה בחותמו של דור התגליות הגדולות במקצוע המתימטיקה והפיסיקה העיונית, דור קפּלר, גלילאי וניוטון – בא איינשטיין ותהה על העיקרים הגדולים, שהורה אותו דור, וחדש את היסודות, השקפת-העולם האיינשטיינית באה ועמדה בצדה, או במקומה, של השקפת-העולם-הניוטונית. מה שהיה ניוטון לשלש מאות השנים האחרונות, עתיד איינשטיין להיות לדורות הבאים. לא רק את יסודות הכרותינו המתימטיות והפיסיקליות משנה ומחדשת תורת-היחסות של איינשטיין, אלא גם את יסוד היסודות של התרבות החדשה והמדע החדש, את תורת ההכרה האנושית, העומדת גם היא כיום על אותן התגליות המדעיות הגדולות.

***


וגאון עולם זה לנו הוא, לעם ישראל. איינשטיין הוא הגאון העברי הראשון, גאון אמתי, גאון יוצר ומחדש עולמות, שעם ישראל נתן לעולם מיום שיצא בגולה (אף גדלותו של שפינוזה לא היתה אוניברסלית במדה כזו; לא היתה ענין אלא למקצוע המצומצם של המיטפיסיקה).

וגדולה מזו: אלברט איינשטיין לנו הוא לא רק על פי מקרה, אלא גם מתוך הכרה ורצון. גאון עולם זה מצא את הדרך אל עמו הקטן והדל. שאיפותינו – שאיפותיו ותקותנו – תקותו. בנין האומה ומולדתה קרוב ללבו והוא נושא בסבלו, כפי מדת כחותיו, מרחוק.

ברוך תהיה לנו, אחינו הגדול, כיום הזה. מי יתן וזכינו לראותך יושב ועובד אתנו, במחיצתנו, בבנין התחיה של העם; מי יתן וראינוך יושב בקתדרא באוניברסיטה העברית, בעיר הקודש הנצחית, בירושלים.

משה גליקסון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה גליקסון
רקע
משה גליקסון

יצירותיו הנקראות ביותר של משה גליקסון

  1. אחד העם: חייו ופועלו (מאמרים ומסות)
  2. הרמב"ם (מאמרים ומסות)
  3. א' דרויאנוב (עיון)
  4. מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (מאמרים ומסות)
  5. פרופסור דוד שור (מאמרים ומסות)

לכל יצירות משה גליקסון בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות משה גליקסון

יצירה בהפתעה
רקע

בָּעִתּוֹנוּת וּבַסִּפְרוּת

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)


חג-יובלו של בן-יהודה מעסיק קצת את עתונוּתנו. מזכירים את החג ומקדישים לו עמודים וחצאי עמודים. בלי ספק כדאי הוא החזיון אליעזר בן-יהודה בירושלים להתעניינות, ואולי להתעניינות יותר מרובה. אולם את ההתעניינות הזאת אכן הראה עתון אחד. העתון הזה בעצמו, אמנם, לא הגיד אף מלה נכונה אחת אל הענין, אבל אסוף אסף בשקידה נפלאה כל מה שכתבו אחרים על חתן-היובל וחזר והדפיס הכל מלה במלה על עמודיו. העתון ההוא נתן מקום אפילו לחוות-דעת ארוכה של איזה בעל-בית ירושלמי, שבשפת עברית “חבצלת”-ית ובטון מעורר שחוק בא בטענות חדשות אל בן-יהודה: למה אתה חפשי, אדוני? למה אינך הולך לבית-הכנסת להתפלל? כי אז היו הצעירים מכבדים אותך הרבה יותר… והעתון הזה, שמילא ממש את עמודיו בחג-יובלו של בן-יהודה בהתפארות ילדותית, טיפשית, שוּקית, ויחד עם זה גם באיזה מן “ברוגז” על מיעוט הכבוד, על מיעוט החגיגיות, הוא דוקא אותו “האור” היו"ל בירושלים על-ידי…. בית-בן-יהודה!

על עתוניו של בית-בן-יהודה כבר דיברו לא פעם. כבר העירו על הכיעור שבהם בחיצוניותם ובפנימיותם, על הקוריוזים שלהם בכל גליון וגליון, על צעקנותם הזולה, הצהובה, המגוחכה, שאין דוגמתה בעתוני הרחוב היותר גרועים. כבר יודעים הכל, כי שום עתון המכבד את עצמו במשהו לא ירשה לעצמו מה שמרשה לו “הצבי – האור” במאמריו, בחדשותיו, בקולות-קריאתו אל הקוראים, בקרבנותיו של בן-אב"י בירכתוניה של חמדה ועוד… וכפי הנראה, שכל הדברים האלה לשוא המה: בן-יהודה לא יקח מוסר! ומי יודע, אפשר שהוא אינו מבין כבר אפילו מה רוצים ממנו? למה יורדים לחייו?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.