מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

למשורר

מאת: שמעון שמואל פרוג , תרגום: אברהם לוינסון (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: רוסית

לַמְשׁוֹרֵר / שמעון שמואל פרוג, תרגם אברהם לוינסון


מֻקְדָּשׁ לי. ל. גּוֹרְדוֹן.


הָאֵל חֲנָנְךָ בְּאַדִּיר-כִּנּוֹרוֹת

וּצְלִילִים אַדִּירִים הִשְׁמַעְתָּנוּ…

תְּלוּנוֹת בּוֹ נִשְׁמַע עַל גּוֹרָל וּגְזֵרוֹת,

עַל כָּל שֶׁאָבַד בְּמִלְחֶמֶת-דּוֹרוֹת,

עַל כָּל הַמְּצוּקוֹת שֶׁשָּׂבָעְנוּ.

מֵיתָר לוּ אֶחָד אִם בּוֹ חֶרֶשׁ תָּעִיר,

בּוֹ כָּל מַכְאוֹבֵינוּ יִרְעָדוּ.

וְכָל אַנְחוֹתֵינוּ, נְכָאֵינוּ בְּשִׁיר

אֶחָד, שִׁיר אַדִּיר יִתְלַכָּדוּ.

הָהּ, רַב בּוֹ הַכֹּחַ, עֻזּוֹ מַה נֶּהְדָּר,

קִסְמֵי שִׁלְטוֹנוֹ מַה נִּפְלָאוּ!

תָּשִׁיר – וּתְמוּנוֹת מֵחַיֵּי הֶעָבָר

צוֹבְאוֹת בֶּהָמוֹן עַל לִבִּי הַנִּשְׁבָּר,

לִבִּי לִקְרָעִים בִּי יִקְרָעוּ!

הֵן לָנוּ בְּנֹעַם צְלִילֵי כִנּוֹרְךָ

שִׁירֵי-קְדוּמֵינוּ הֶחְיֵיתָ, –

מִבּוֹר-נְשִׁיָּה, מֵחָרְבוֹת-חֲשֵׁכָה

קוֹלוֹת שֶׁל חַיִּים הֶעֱלֵיתָ…

חַיָּה שִׁירָתֵנוּ! שִׂמְחָה וְאוֹרָה

תַּרְעִיף כָּל מִלָּה עַל לִבֵּנוּ!…

וְלָנוּ מְאֹד שִׁירָתְךָ יְקָרָה,

גָּנַזְתָּ בָּהּ מַה שֶּׁבִּשְׁנוֹת-הָעֶבְרָה

הִצַּלְנוּ מִכָּל עֲבָרֵנוּ…

הַנְעִימָה, אֵיפוֹא, הַמְשׁוֹרֵר זְמִירוֹת,

שִׁירַת-יִשְׂרָאֵל לָנוּ שִׁירָה!

תֶּחֱזַקְנָה יְדֵי-הָאַחִים הָרָפוֹת,

תִּקְוֹות לֵב קָרוּעַ הָעִירָה,

וְיַגִּיעַ הַיּוֹם וְהַשַּׁחַר יִגַּהּ

עַל עַם זְעוּם-גּוֹרָל בַּמּוֹלֶדֶת –

וּכְשִׁיר-נִצָּחוֹן שִׁירָתְךָ הַנּוּגָה

תְּצַלְצֵל בִּתְרוּעָה מְעוֹדֶדֶת…

שמעון שמואל פרוג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שמעון שמואל פרוג (מחבר)
עוד מיצירותיו של אברהם לוינסון (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

מעשי אבות סימן לבנים

מאת משה ליב לילינבלום (מאמרים ומסות)

ויהי עם הארץ מרפים ידי עם יהודה ומבהלים אותם לבנות.

וסוכרים עליהם יועצים להפר עצתם. ( עזרא ד', ד ה).

לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה. (בבא מציעא ל:).


ליהודים אורה ושמחה. כל העם נאסף כאיש אחד אל ירושלים. המזבח נבנה על מכונותיו, וברשיון כורש מלך פרס החלו להביא עצי ארזים מן הלבנון אל ים יפו לבנין ההיכל. הלוים עומדים ומנצחים על מלאכת בית ה', הכהנים מלובשים עומדים בחצוצרות, כל העם הריע תרועה גדולה.

שמעו צרי יהודה ובנימין – ויהי לבם כים נגרש. בשנאתם לישראל החליטו בלבם לבטל את מלאכת הבית, אך ידעו, כי אם יתיצבו כשונאים לא ישים כל איש יהודי עליהם לב. על כן התחכמו לבוא בטענה של יראת-שמים: “נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלהיכם”. חלילה להם ממחשבות און, לבם טהור ומחשבתם קדושה והם חפצים “לבנות בית לה'”. בראותם כי ערמתם לא עמדה להם פנו להם לצד אחר, ויהיו מרפים ידי עם יהודה בתואנות ישנות, ומבהלים אותם בהפחדות, ושוכרים עליהם יועצים מחבריו של שמשי הסופר להפר עצתם.

עברו כשש מאות שנה.

בני יהודה בצרה גדולה. בר-קמצא, כמנהג גוברין יהודאין בזמננו, הלשין לפני קיסר הרומאים על כל העדה בכעסו על איש אחד, ויאמר כי מרדו בו היהודים. לאות כי כנים דבריו לקח מיד הקיסר עגלה משולשת לקרבן בבית-המקדש, הטיל בה מום והביאה אל המזבח. חכמי הדור, בדעתם כי “חמת מלך מלאכי מות” ובראותם את האסון הצופה לכל העם, רצו להקריבה, שהרי אין לך פקוח נפשות יותר מזה. אך ר' זכריה בן אבקולוס העמיד את דיניו הוא על דין תורה, ויען: “יאמרו בעלי-מומים קרבין למזבח”. בראותם כי המלשין נכון ללכת שנית לרומי לכלות חמתו בעם עברתו, רצו להרגו כרודף. אך ר' זכריה בן אבקולוס העמיד עוד הפעם את דיניו של עצמו על דין תורה ויען: “יאמרו מטיל מום בקדשים נהרג” (גיטין נ"ז).

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.