מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בשעת אבל (על סוקולוב)

מאת: מתתיהו שוהם

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

רק לא הערכת אישיותו – לא עכשיו הזמן, לא לי היכולת.

נמוכי נהם אנו והד רעמו של הארי המת מתגלגל עוד מן הדממה.

לא צחצוח שבחים וסלסולי הספד – הנך מתבודד לנפשך ובנשימה מתאפקת ובלב כובש את עגמותו הגדולה, אתה נועץ מבט-פרידה באופק חייך. שם בשיפוליו מנסר את דרכו האחרונה למעבר עוד מאור אחד משמי שחרותך, מצהרי בגרותך.

מגמאה נפשך בכיסופי עצב את הנגוהות האחרונות, זיקוקי דיוקן נערץ, ובמהירות רבה מארגים מהם קטעי דמיונות, רפרופי אסוסיציות, דהים וחריפים כאחד, כלבלובי ארגמן וירקרק בשפריר הדמדומים.

ואתה תופש בהם ומהרהר מתוך הלויית הדמות המקסימה, המפלשת לנתיב נצחה.

וכך הנך מהרהר:

יכול הטבע לברוא דמות-צלם חדשה מאוצר המקוריות שלו, שאם יתכנסו כל חכמי סממנים לא יעמדו על מזיגת ארשת פרצופו, על הזיו הטמיר של האיקונין. אדם גאון. רוח ההיוליות עוקץ את נחירינו. יש אהבה מתוך הערצה, רוממות כרוכה בפחד. אתה רוצה לתפשו מתוך טפח יצירתו והוא מזדקף גם עליה ומעמעם בכיסוי טפחיים. תכרע לו או תחניף לו – קרבה יתירה אין…

אבל יש שהטבע מפרק את האחריות המעיקה עליו ביצירת כל גאון ראשוני, אינו רוצה לנסות את רוחנו בחבלי שידוד מערכות חדש, אלא להנות אותנו, להראות מקרוב-קרוב את עושר כבוד מלכותו – ואז הוא טובע את הדמות בחותם מוזאיקה נפלאה של גווני גוונים, שבה עיקר לא כל צבע וצבע לחוד – חידוש דוגמא של גנזי בראשית – כי אם ההרמוניה שבתמזוגת פספסנית, המשביעה את העין. פלא הקשת שבענן – צמצום החמה ברסיס, התפצלותה בהמון רסיסים. אין עוד אל-שמש רחוק, אב למעשי מרכבה, סוד ראשון לפולחן הקשת מקשרת, מגשרת למרומים. הילד פושט ידו אליה — — — הטבע, בנוח עליו רוח אלהיו היוצר, בורא אי-שם באין-סוף, במעבדה האלכימית שלו, כוכב-עולם – והוא, כטוב לבו עליו, בשעה שחציה קודש וחציה חולין, מנמר לנו מקרוב את כל חופי אפקיו בפנסי קסמים…

ניתק הרעיון ושני מזדקר:

בתור איש הרוח ואמן הוא היה חובב גאוני. לא אַמטוֹר עגבן, הקובע עתים של אהבים לאחת המוזות, אלא נוהג מדת פוליגמיסטן בכמה בנות האמנות והמדע. אבל כל זה כלפי חוץ. לפעמים גם קורטוב של פוזה. לענק הזה לא היה די כוח לכלכל את ערך עצמו ושלא לפרקו לרשות הרבים, וחשדוהו בטרזנות רוחנית. אבל כל עצמו היה האיש מונוגמיסטן טהור, אלוף נעורים נאמן רב חסד כלולות לרעיה יחידה, למלכת נשמתו, שכבשה לעצמה את כל אהבתו והתמכרותו וחלום חייו: תרבות ישראל.

נגוהות הפרידה השתפכו בשברירי אור עזים-מלופדים: הכל זרוע זיו וחדות זיו של הוייה מבוססת, רבת הגנזכים, שאינה נזקקת כלל לאורו הגנוז, הערטילאי, של רז הבריאה.

ואתה מכיר את האור הזה – ואתה נזכר:

הגאוניות יש בה מיסוד השלילה. אם משום סתירה לשם בנין ואם משום וויתור על כל הווייה פּשרנית. יש שהיא מזלזלת ביקר תלפיותינו ומחטטת מתוך חורבות את תמצית הנפתולים ליופי נאצל, עתיק ונצחי. אז משתקף בה שמחה אכזרית זו של חתירה על משתיתו של התוהו הקדמון, לקדמת-זמן, שלא סורגה עוד להיסטוריה. יש לו לגאון כיסופי יצירה יהירה: הכל מחדש מבראשית, מהאור הגנוז דווקא. נוחם אלהים טרוף-יגונים ותנחומי סתר לאלהים מטלטלים את נפשו. הוא מאוכל רעב, מכוּנף רזון – ומצית אש בגרנות השובע. מדיר הנאה מאסמי פרפראות, כי הקנאה לפתרון האחד והמיוחד מכרסמת אותו, מכבשת את רחמיו, מנדה אותו לאיי בדידותו. אין הנפש קונה שלוה ברשותו. הוא חוטף לבם של מועטים, המלקטים ניצוצות של גבורה ושל חוצפה עילאית.

הכשרון הוא חיובי. זמנו הוא ההיסטוריה. תחומי המציאות מתקפלים לקנה-המדה שלו. הוא אדריכל אומן. פלסו, ישרו, סלקו חורבות! לא תהו בראה, לבנין יצרה… כל העולם קיים עכשיו ברי לו, שהוא המקווה והמתוקן שכל העולמות שחרבו לפניו כולם אינם כדאים לו. בעל הכשרנות הוא מרא דחיטא. מחרשתו פולחת בקרקע לפי זריעתו ואינה חותרת מתחתיו. לו האסמים המלאים. הרעב אף הוא חיובי: תבלין לסעודה. סוֹלד הוא מפני הרעב האוֹקוּלטי הנ"ל. מתאמץ שלא לגרסו כלל, לכפור בו. מתחמק משכנוּתוֹ ורואה בו סתירה, קיפוח-תודה לגבי השפע הרב בעולם. יש פתרון פורתא הכא ופתרון פורתא התם, הוא מסתפק מכולם ואינו ניצב בחידת האחדות המוחלטה. הוא גם רועה ידידות, נוטה לבריות, אם מחיבה ואם שרואה עצמו פטרון וידו פתוחה לעזרה. הוא גם מסביר פנים לסיפוקי העולם, אינו מוציא כוחו אלא לדברים שבממש, ואין נפטרים מלפניו בלי פת, משען, קורת-רוח. הברכה שרויה באהליו ובו מתברכים.

האופק האפיל. הסתלקות. רק הד אחרון בוקע, צו מנהיג לעמו: עלה ובנה!… כל אסמי שלך – חזק ורש!…

ויש אסמים של מרי חיטייא סתם – ויש אוצרות-בצורת של מונבז המלך.

זכרוֹ של גזבר הרוח בישראל ואביר הקולמוס העברי יעמוד לנס!

מתתיהו שוהם
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מתתיהו שוהם
רקע
מתתיהו שוהם

יצירותיו הנקראות ביותר של מתתיהו שוהם

  1. אוּר כַּשְׁדִּים (שירה)
  2. מִכְתָּב (שירה)
  3. שיחות עם ב. (מאמרים ומסות)
  4. התנ"ך בתיאטרון העברי (מאמרים ומסות)

לכל יצירות מתתיהו שוהם בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות מתתיהו שוהם

יצירה בהפתעה
רקע

ליל זועה

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

האדון פינקלמן המאושר, אשר אסף את כל סחר הפלך, המושל יחידי בשוק להעלות מחיר ולהורידו, השליט בבטחון הסוחרים בלי-מצרים, להקים סוחרים ולהפילם, לבנות ולהרוס בתי-מסחר,, האיש אשר לו “ממון קורח” וכמה בתי-חומה, – האדון פינקלמן, הלוויתן ביאור “אביונה” העיר, המפיל חתיתו על כל הדגים הקטנים אשר סביבו, ניעור פתאום בחצות הלילה.

–מדוע זה הקיצותי? – התפלא.

רבים הם באביונה האנשים אשר לא יתנו שינה לעיניהם, בשׂימם לילות כימים, להציל את נפשות אנשי ביתם מחרפת רעב; רבים הם המתהפכים על משכבותיהם מערב עד בוקר, כי פחד יום המחרת עליהם: בבוקר השכם יבוא הנושה יחד עם שוט ר בית-הדין להעביט ולמכור בפומבי …אבל האדון חפינקלמן בין אנשים כאלה לא יימנה, בו לא יִשה איש, ואם גם יחדל מכל משלח-יד עד בוא חליפתו לא יִירא כל רע. ולמה זה הקיץ בחצות הלילה?

מה זה היה לי? – לא חדל מהתפלא.

מרגיש הוא סחרחורת-ראש וחיל-עצמות.

– האמנם הוחליתי? – הוגה הוא באימה.

אבל הוא בריא ושלם מעודו. אך פעם אחת, בהיותו נער בבית אביו, חלה מפחד; ומאז ועד היום הזה לא ידע כל מחלה!

פתאום ושׂפק גוּנב אליו:

– האומנם בביתי ועל מיטתי אני שוכב? – וַיוצא את ימינו למשש את הקיר, והנה זוָעה: הקיר עבר מימין לשׂמאל!

– הלא על הכרים אני שוכב, והקיר לימיני תמיד, האם לא חולם אני?

איננו חולם, כי כל חושיו בו: עינו פקוחות ואינן רואות, יען כי גבר החושך; אזניו פתוחות ואינן שומעות, יען כי דומית-מוות מסביב; בנושכו את שׂפתו התחתונה בשיניו מרגיש הוא כאב קל; רגלו, אשר הוציא מתחת השׂמיכה, מתקררת …ולמה זה עבר הקיר מימין לשׂמאל?

שאלת הקיר מרגיזה אותו מאד.

– לא אפונה, כי היום קרה אותי איזה אסון …לא לחינם ראשי עלי סחרחר, כבד כנטל עופרת; לא לחינם רועדות כל עצמותי מפחד נסתר. “לב יודע מרת נפשו” …ומרגיש הוא כי שם, בלבו עמוק-עמוק, צפוּנה הסבּה, הוא האסון אשר קרהו, אך כוח זכרונו – הדלי המעלה עמוקות מן הבאר הזאת – התקלקל, – ולא ימלא היום את תפקידו.

והדבר איננו מוטל בספק! בעצם היום קרהו איזה אסון, אשר נשכח ממנו כרגע.

– אך מדוע?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.